מיקי(בן ציון)(אסיר) נ' מ.י. מע"מ ומס קניה חיפה ואח'

פסק דין

בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופט ס. הנשיא, ד"ר ארגמן) בתיק פלילי 283/06 מיום 16/05/12.

המערער הורשע במגוון עבירות על חוק מס ערך מוסך התשל"ו 1975 (להלן: "החוק"), עת שימש כמנהלן הפעיל של ארבע חברות שונות, אשר באמצעותן נקבע כי ביצע את העבירות נשוא כתב האישום, שבגינו הורשע. בין היתר, מדובר בעבירות שמטרתן להתחמק ולהשתמט מתשלום מס, דוחות כוזבים למע"מ, אי תשלום מס במועד ועוד.

בית המשפט קמא גזר על המערער 18 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה בה נדון ויורשע בה, וכן תשלום קנס בסך של 250,000 ₪ או 12 חודשי מאסר שישא בנוסף לכל מאסר שיושת עליו בתיק זה או בתיקים אחרים.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש.

לטענת ב"כ המערער, העונש שנגזר על המערער הינו חמור וחורג מרף הענישה בנסיבות דומות, בהתייחס לפרק הזמן אשר נגזר על המערער לרצות כעונש מאסר בפועל, וכן ברכיב הקנס הכספי שהוטל עליו, כמו גם שנת המאסר בפועל אשר יהא על המערער לרצות היה ולא ישלם את הקנס.

הוסיף וטען ב"כ המערער כי בעונש שנגזר על זה האחרון, יש התעלמות מנסיבותיו האישיות הכלכליות הקשות (היותו מצוי בהליך פשיטת רגל).

עוד מנה בפנינו ב"כ המערער נימוקים לקולא, אשר לשיטתו, לא ניתן להם מלוא המשקל הראוי, בכלל זה, צמצום ניהול פרשת ההגנה באופן שהצדדים טענו לעניין היסוד הנפשי העולה מהעובדות בהם הודו הנאשמים, הסרה חלקית של המחדלים, קריסה כלכלית של החברות שהביאה את המערער לקשיים כספיים, כמו גם שירותו הצבאי ופציעתו במהלך שירות הזה, וכן, לקיחת אחריות מלאה על מעשיו וחלוף הזמן מהתרחשות העבירות.

ב"כ המשיבה חלק על המצג העובדתי שנטען על ידי ב"כ המערער באשר לפירוט חובותיו וסכומי הסרת המחדלים על ידו, וטען, כי רוב החוב לא הוחזר כלל.

כמו כן, חלק ב"כ המשיבה על הטענה כי עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער חורג מעונש שהוטל על נאשמים בתיקים מסוג זה וטען, כי ממוצע הענישה עומד על 24 חודשי מאסר בפועל. ובסופו של יום, לא רק שבית המשפט קמא החמיר עימו, אלא אף הקל עימו, והוסיף וטען, כי יש לראות בעונש שנגזר על המערער, כעונש מאוזן על שני רכיביו (עונש המאסר בפועל והקנס הכספי).

דין הערעור להידחות.

כב' השופט קמא בגזר דינו, בחן את מכלול השיקולים הרלוונטיים הנדרשים לעניין, תוך שהפנה לשיקולים במישור העקרוני שבבסיס ענישת עבריינים העוברים עבירות שעיקרן התחמקות מתשלום מיסים כדין, ומשמעות הדבר על הקופה הציבורית ככלל.

מעיון בגזר דינו של בית המשפט קמא ניתן ללמוד, כי עניינו של הנאשם דנן נבחן בראי פסיקת בית המשפט העליון מזה שנים רבות, קרי, הצורך בהחמרת הענישה על מי שעובר עבירות אלו והצורך בהרתעת הרבים.

כבוד השופט קמא לא התעלם ממכלול הנימוקים לקולא שפורטו בפנינו על ידי בא כח המערער תוך שהתייחס לנימוקים אלה בציינו כדלקמן:

"אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם 5, מצבו הכלכלי, רפואי והמשפחתי כפי שהוצגו בפניי במסגרת טיעוניו של ב"כ הנאשמים לעונש, ובפנייתו של הנאשם בכתב מיום 7.5.12 אכן ההלכה הפסוקה לא נותנת לשיקולים אלה ניקוד גבוה בשיקולי הענישה, (ראה ע"פ 6474/03 יוסף מלכה נ' מדינת ישראל פד' נו עמ' 721) אך יחד עם זאת אין להתייחס לשיקולים אלה בביטול. מטיעוניו של ב"כ הנאשמים, ומהמסמכים שהוגשו ניתן להתרשם ממצבו הכלכלי הקשה של הנאשם 5 וכפי שתיאר סנגורו, המדובר ב'קריסה כלכלית' אלא, שמנגד לא ניתן להתעלם מחומרת העבירות שביצע נאשם זה, ומהעובדה שהנאשם גרע מקופת המדינה מאות אלפי שקלים, תוך שהוא איננו מעביר את הכספים לרשויות המס, כנדרש." (עמ' 97 שור' 22-29 לגזר הדין).

לאחר ששבנו ועיינו בטיעונים שבאו בפנינו אנו קובעים, כי אין בענישת בית המשפט קמא סטייה מהענישה המקובלת בעבירות מושא גזר דינו של המערער, זאת בין היתר, לנוכח העובדה כי לנאשם ניתנו הזדמנויות רבות להסיר את מחדליו ובפועל, לא עשה כן.

מכל מקום, לא ניתן לומר כי בעונש שגזר בית המשפט קמא ישנה החמרה מופרזת או קיצונית או בוטה באופן משמעותי ממדיניות הענישה הראויה, שרק אלה, יביאו את ערכאת הערעור להתערב בעונש שגזר בית המשפט קמא.

על כך יש להוסיף את הסכומים המשמעותיים אשר נגרעו מהקופה הציבורית, תוצאת פעילותו של המערער לאורך שנים.

אין לנו אלא לשוב ולהדגיש את החומרה הרבה שיש לראות בעבירות שתכליתן לגרוע כספים מקופת הציבור ואת מחוייבותו של בית המשפט לענישה הולמת, אשר תבטא חומרה זו ואף תיתן ביטוי לצורך בהרתעת אחרים מלבצע עבירות שכאלה.

אשר על כן, הערעור נדחה.