מינקוביץ נ' רותם ואח'

פסק דין

לפניי תביעה כספית במסגרתה מבקשים התובעים כי הנתבעת תשלם להם שכר טרחת עו"ד בגין שירותים משפטיים שנתנו לנתבעת ואביה המנוח.

טענות התובעים הרלבנטיות בתמצית:

התובע 1 הינו עורך דין המנהל את התובעת 2 - ב. מינקוביץ ושות', עורכי דין ונוטריונים. לשם הנוחות ייקראו שניהם להלן "התובע".

הנתבעת התגוררה בדירה ברחוב מנשה 5 ברמת גן (להלן: "הדירה") . המתחם בו מצויה הדירה הוכרז על ידי עיריית רמת גן כפרויקט פינוי בינוי. במכרז זכתה חברת דיור לעולה בע"מ (להלן : "העירייה" ו – "החברה" בהתאמה)

התובע ייצג את הנתבעת בהתנהלות מול העירייה והחברה במגמה לנהל מו"מ, אשר יוביל להסכם לפינוי הדירה בתמורה לקבלת דירה חלופית מהחברה (להלן : "דירת התמורה") .

עקב כך התקשרה הנתבעת בהסכם שירותים משפטיים מיום 12.2.01 לפיו היא תישא בתשלום שכר טרחה כקבוע בהסכם. בהתאם להסכם זכאי התובע לקבל מהנתבעת תשלום של עד 1% משווי דירת התמורה בתוספת מע"מ וזאת במעמד קבלת החזקה בה (להלן: "ההסכם הראשון")

ביום 11.6.02 הגישה החברה כנגד הנתבעת בבית משפט השלום בתל אביב תביעה לפינוי וסילוק יד מהדירה (ת.א. 182285/02). הנתבעת ואביה המנוח ביקשו כי התובע ייצג את הנתבעת בהליכים אלה.

בעקבות כך חתמו הנתבעת ואביה המנוח ביום 19.6.02 על הסכם שכר טרחה נוסף לפיו עליהם לשלם סך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין עבור הטיפול בתביעה לפינוי עד לפסק דין של בית משפט השלום. להלן: "ההסכם השני" – נספח ג'1 לכתב התביעה) בהסכם השני נכתב במפורש כי שכר הטרחה הקבוע בו הינו בנוסף לשכר הטרחה הקבוע בהסכם הראשון.

לבקשת הנתבעת ואביה המנוח הסכים התובע כי המועד לתשלום שכר הטרחה בגין ההסכם השני ייעשה לאחר מתן פסק דין בתביעה לפינוי (שניתן ביום 3.2.03) ולאחר חתימת הסכם עם החברה (שנחתם ביום 8.6.03).

ביום 27.10.03 שלח התובע מכתב דרישה לתשלום שכר טרחה. לאור בקשתה של הנתבעת אשר עבדה באותה עת בהיקף מצומצם הסכים התובע לקבל תשלום על חשבון החוב בפריסה. עקב כך הנתבעת שלמה סך של 5,000 ₪ (4,251 ₪ בתוספת מע"מ) ב- 5 תשלומים חודשיים שווים בני 1,000 ₪ כל אחד החל מיום 12.12.03 ואילך.

התובע הגיש עבור הנתבעת כתב הגנה. במקביל ניהל התובע מו"מ עם החברה בקשר לפינוי הדירה כנגד קבלת דירת התמורה. במסגרת ההליכים המשפטיים מונתה שמאית מקרקעין מטעם בית המשפט, נערך ביקור בדירה בנוכחות התובע. התקיימו ישיבות עם הנתבעת, אביה המנוח ואחיה של הנתבעת. בבית המשפט התקיימו שני דיונים, כאשר בדיון השני שהתקיים ביום 3.2.03 לאור הסכמת הצדדים ניתן פסק דין למחיקת התביעה ללא צו להוצאות. באותו מעמד הצדדים חתמו על הסכם לפינוי בינוי ורכישת הדירה.

לאחר פסק הדין התקיים מו"מ מורכב ואינטנסיבי עם החברה בו היו מעורבים הנתבעת, אביה ואחיה. לבסוף לאחר מספר שבועות בהם הוחלפו טיוטות והערות נחתם ביום 8.6.03 הסכם בין הנתבעת לחברה.

התובע פנה מדי פעם בעל פה ובכתב אל הנתבעים בבקשה להשלים את תשלום שכר הטרחה ואף פנה במכתב מיום 27.12.06 בעניין זה, אשר נותר ללא מענה.

להפתעת התובע נתברר לו במהלך 2009 כי הנתבעת פעלה באמצעות עורך דין אחר - עו"ד רפאל רפאלוב - לחתום על הסכם לקבלת דירת התמורה מול חברה בשם קרדן, אשר נכנסה בנעליה של החברה בכל הקשור לפרויקט פינוי בינוי.

התובע פנה במכתב לבא כוחה החדש של הנתבעת ובו פירט את יתרת החוב של הנתבעת. בעקבות חילופי מכתבים בין הצדדים למד התובע כי בכוונת הנתבעת להתחמק מתשלום יתרת החוב בטענות שונות ומכאן התביעה. התובע טוען כי במכתב ששלח אליו בא כוחה החדש הודה זה בקיום החוב.

התובע טוען כי על אף שבהסכם הראשון נכתב כי מועד התשלום הנו מועד קבלת דירת התמורה, הרי מאחר שהנתבעת מתחמקת מלשלם לו את שכרו זכאי התובע לקבלת התשלום כבר עתה ללא כל דחייה.

מאחר שדירת התמורה הנה בערך של כמיליון ₪ זכאי התובע לתשלום הסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. בגין ההסכם השני זכאי התובע לתשלום סך של 20,748 ₪ שהם הסך של 25,000 ש"ח בניכוי הסך ששולם על חשבון בסך של 4,252 ₪. סכום זה בתוספת ריבית והצמדה כדין עומד ליום הגשת התביעה על סך של 29,642 ₪,כאשר לסכום יש להוסיף מע"מ. סכום התביעה הכולל הועמד על סך של 39,642 ₪ בתוספת מע"מ.

טענות הנתבעת הרלבנטיות בתמצית

לעניין ההסכם הראשון - זכאותו של התובע לתשלום שכר טרחה מבוססת על הצלחתו להשיג עבור הנתבעים דירה חדשה בפרוייקט פינוי בינוי, כלומר: "קיבלת שילמת". הסכם שכר הטרחה נוגע למו"מ וחתימת הסכם מול קבלן ו/או יזם אחד שעמו ייחתם ההסכם. ההסכם אינו מכיל כל הוראה בדבר החלפת קבלנים ו/או קיום מו"מ מול קבלנים נוספים אחרים לאחר זכייתו של קבלן או יזם אחד.