מינהל מקרקעי ישראל נ' רחמני ואח'

פסק דין

מבוא

התובע עותר בתביעתו לצו מניעה קבוע המונע מנתבע 3 (להלן: "הנתבע") לעשות שימוש שאינו חקלאי במקרקעין נשוא התובענה במושב פדיה, וכן צו עשה לסילוק, פינוי והוצאת כל שימוש שאינו חקלאי במקרקעין.

כמו כן, עותר התובע לצו עשה המורה לנתבע לסלק ולהרוס כל מחובר במקרקעין שהוקם על ידיו שלא כדין ו/או לסלק מהמקרקעין כל צד ג' שאינו בר רשות מקרקעין, ואשר אושר על ידי התובע.

התובענה דנן הוגשה תחילה כנגד שלושת הנתבעים בשנת 2006 בבית משפט השלום ברחובות. בשלב כלשהו הושג הסכם פשרה עם נתבעת 2 ואילו באשר לנתבעת 1 זנח התובע את תביעתו כלפיה, כפי שיפורט להלן.

בשנת 2011 הועבר התיק לשמיעה בבית משפט זה, כאשר נותר לדיון ענינו של הנתבע בלבד.

טרם שמיעת הראיות, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו הודה הנתבע בכל העובדות הנטענות על ידי התובע אך לא במסקנות המשפטיות הנובעות מהן. בהתאם הוסכם, כי לא ישמעו ראיות וכי פסק הדין יינתן על בסיס החומר שבתיק, לאחר שיוגשו סיכומים.

הסוגיות העיקריות בהן יש להכריע הינן:

האם בית בד הפועל במקרקעין מהווה שימוש חקלאי ועונה על תנאי הסכם החכירה?

האם מבנים שהוקמו במקרקעין נבנו בהיתר והאם היה על הנתבע לקבל אישור המנהל מראש ובכתב להקמתם?

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת

התובע מנהל על פי דין מקרקעין בבעלות קרן קיימת לישראל ובכללם את המקרקעין דנן, בגוש 4103 חלקה 93, במושב פדיה (להלן: "המקרקעין").

התובע הסכים כי המקרקעין ימסרו לנתבע כחוכר לצורך שימושים חקלאיים בלבד וזאת מכח "חוזה חכירה – מטעים", מתאריך 11.3.1966, החל על המקרקעין (להלן: "הסכם החכירה").

דא עקא, מביקורי פקחים במקרקעין עלה כי הנתבע עושים שימושים שונים במקרקעין בניגוד לשימוש המותר, ללא אישור התובע וללא היתר בניה. כך, בשנת 2004 פעלה במקרקעין מסגריה ורק לאחר התראות פונה המבנה והשימוש החורג פסק.

בשנת 2006 התגלה כי המקרקעין משמשים לאחסון וטיפול בבקבוקי פלסטיק. בתאריך 23.3.2006 שב התובע ופנה לנתבע בדרישה להפסיק אף שימוש חורג זה. עוד נדרש הנתבע להרוס כל מבנה ו/או מתקן שהוקם על ידיו או מטעמו בלא אישור המנהל ובלא היתר כחוק, להשיב את המבנה למטרתו המקורית וכן לסלק כל צד ג' אשר אינו בר רשות על פי החוזה עם התובע.

משלא נענה, הוגשה התביעה בשנת 2006.

כנטען, לאחר הגשת התביעה, פנה הנתבע אל התובע והודיע כי פינה את הבקבוקים, הן מהמקרקעין והן מהמבנה. ביקור פקח העלה כי חצר המקרקעין פונתה אך המבנה הקיים לא פונה והנתבע ממשיך ומאחסן בו בקבוקים.

טרם קביעת התיק לשמיעה, נערך ביקור פקח בתאריך 6.6.2012 ממנו עלה כי במקרקעין הוקם מבנה המשמש בחלקו למשרדים ובחלקו כבית בד לייצור שמן זית וזאת ללא אישור התובע, בניגוד לתכניות הבנייה ולהיתר הקיים. בנוסף, נמצאה במקרקעין חממה המשמשת לגידול ירקות הבנויה אף היא ללא היתר וכי יתר השטח משמש לגידול עונתי.

בנסיבות אלה טוען התובע כי הנתבע התעשר ומתעשר שלא כדין מן השימוש במקרקעין, שכן אלה ניתנו לו לצרכי חקלאות בלבד, ובהתאם שולמו על ידיו דמי חכירה על פי הערכת הקרקע, כקרקע לשימוש חקלאי. לאור אלה עתר ליתן את הסעדים המפורטים במבוא וכן עתר למתן צו לפיצול סעדים.

כאמור הנתבע אינו חולק על העובדות אלא על טענות ופרשנות התובע.