מינהל מקרקעי ישראל נ' סקר

פסק דין

לפני תביעה לסילוק יד ולתשלום דמי שימוש ראויים בגין פלישה נטענת של הנתבע למקרקעין השייכים לתובעת, תפיסת חזקה ועשיית שימוש בהם שלא כדין.

גרסת התובעת

התובעת (להלן: "התובעת" או "המינהל") הינה הבעלים הרשום של המקרקעין הידועים כחלקות 4 ו- 5 בגוש 17050 המצויות בקרבת כפר מצר (להלן: "החלקות" ).

החלקות רשומות בלשכת רישום המקרקעין בבעלות התובעת. בהתאם לנסח רישום מקרקעין צורף כנספח א' לכתב התביעה, הרישום בוצע ביום 24.07.2002. תשריט על גבי אורטופוטו המגדיר את מיקום וגודל המקרקעין צורף כנספח ב' לכתב התביעה.

התובעת טוענת, כי במועד לא ידוע פלש הנתבע לחלקות הנ"ל ; הוא מחזיק בשטח שגודלו כ- 35 דונם מתוכן שלא כדין (להלן: "המקרקעין"), ללא רשות של התובעת ולא עפ"י הסכם, ועושה בהם שימוש בעיקר לצרכי מרעה.

עוד טוענת התובעת, כי הנתבע גידר את המקרקעין, הקים בהם מכלאה ומתקנים שונים המשמשים אותו לגידול בקר, נטע בהם עצים והקים מבנים המשמשים למגורים, לשירותים ולמחסן, והכול ללא קבלת רשות מאת התובעת.

נטען כי פלישת הנתבע למקרקעין, תפיסת החזקה בהם והבניה כאמור נעשו בניגוד לחוק ללא הסכמתה, ללא ידיעתה וללא הרשאתה של התובעת. לטענת התובעת, הנתבע אינו מחזיק במקרקעין מכוח זכות, אין לו הרשאה להחזיק ולהשתמש בהם והינו בבחינת מסיג גבול.

עוד נטען, כי פניות התובעת אל הנתבע לסילוק ידו מן המקרקעין, לא נענו.

לפיכך, עותרת התובעת בגדר התביעה דנן כי בית המשפט יורה על סילוק ידו של הנתבע מן המקרקעין ולהשיב את החזקה לתובעת כשהיא פנויה מכל אדם ונכס; לאסור על הנתבע לעשות שימוש במקרקעין; להרוס ולעקור כל הבנוי ו/או המחובר ו/או הנטוע ע"י הנתבע במקרקעין, וכן לחייב את הנתבע בתשלום דמי שימוש ראויים בסך 64,473 ₪ ובתוספת מע"מ כדין עבור 7 השנים שקדמו למועד הגשת התביעה, כמפורט בחוות דעת שמאי מיום 29.07.2010 שצורפה לכתב התביעה.

גרסת הנתבע

הנתבע מכחיש, כי הסיג את גבול התובעת במקרקעין הנ"ל וטוען, כי מעולם לא החזיק במקרקעין, לא עשה בהם שימוש, לא כל שכן שימוש קבוע ובלעדי, לא הקים עליהם מבנים ו/או מחוברים ולא נטע בהם עצים.

הנתבע טוען כי החל בגידול בקר רק בשנת 2007, ברשותו עדר קטן המונה מספר מצומצם של ראשי בקר, וכי הוא יוצא בעונת האביב עם עדר הבקר שבבעלותו לרעייה בשדות הנטושים של כפר מצר והסמוכים לחלקות הנ"ל.

עוד טוען הנתבע כי הגדר, המכלאה, המבנים והמתקנים השונים קיימים במקרקעין מלפני שנים רבות אף בטרם החל הנתבע בגידול עדר הבקר שברשותו, ואלה נבנו ע"י אדם אחר שקיבל את אישורה והסכמתה של התובעת לכך.

עוד נטען, כי השטח הנ"ל נטוש משך כל עונות השנה, אך התובעת מתירה לתושבים מכפר מצר לעשות בו שימוש לצרכי רעייה בעונת האביב בלבד ובאופן זמני.

הנתבע מכחיש את זכותה של התובעת לקבל דמי שימוש ראויים ולחילופין חולק על גובה דמי השימוש הנתבעים וטוען, כי מדובר בסכומים מופרזים ומנופחים שאינם תואמים את התעריף המקובל אצל התובעת עבור דונם אחד שהוא שקל אחד.

ראיות הצדדים

מטעם התובעת – העידו מר יובל סגל (להלן: "סגל"), מפקח מחוז הצפון במינהל מקרקעי ישראל, וכן מר כעביה יריב מפקח הועדה לתכנון ובניה יזרעאלים (להלן: "כעביה").

כן הגישה התובעת חוות דעת בנושא דמי שימוש ראויים ערוכה ע"י השמאי, מר גדעון קרול (להלן: "קרול").

מטעם הנתבע העיד הוא עצמו.