מינהל מקרקעי ישראל נ' נוב מושב עובדים של הפועל המזרחי להתייש

החלטה

בפני בקשה למתן רשות להתגונן.

הצדדים הגיעו להסדר דיוני, אשר קיבל תוקף של החלטה, ולפיו ההחלטה שתינתן בבקשה כאן, תאומץ ע"י הצדדים בתיק נוסף, ת.א. 5/08 המתנהל בין התובע כאן לבין דוב"ב מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית (להלן : "מושב דוב"ב").

העובדות בקצרה

1.החלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 205 (להלן: "החלטה 205") קבעה את אופן חישוב דמי החכירה שיש לשלם לתובע עבור קרקע המוחכרת למטרות נחלה, נטיעות, מטעים לעבוד ולקטיפת פרי, בריכות דגים וכדו'...ובהמשך עדכנה המועצה את אופן החישוב והחיוב בגין השימושים הנ"ל, בהחלטותיה מספר 311,391 ו- 427 הכל לפי העניין הרלוונטי בכל החלטה והחלטה.

2.בין הצדדים נחתם הסכם משבצת תלת-צדדי, לפיו השכיר התובע לנתבע וכן למושב דוב"ב מקרקעי המדינה ו/או רשות הפיתוח ו/או קק"ל, למטרת מגורים ועיבוד חקלאי (להלן: "המקרקעין") לנתבעת בשטח כולל של 3,129.750 דונם, המחולק ל- 27 נחלות, 2 יחידות מגורים לבעלי מקצוע וכן שטח עודף של 909 דונם בתעריף גידולי שדה-בעל ולמושב דוב"ב השכיר התובע שטח כולל של 4,408 דונם , המחולק ל-100 נחלות וכן שטח עודף של 908 דונם (להלן:"הסכמי המשבצת "). לעניין הנתבע, טוען התובע כי הוא בפועל מחזיק ועושה שימוש בשטח עודף של 1,180 דונם.

3.הסכם המשבצת האחרון עם הנתבע הסתיים ביום 30/9/02 ומאז לא נחתם הסכם נוסף, ואילו עם מושב דוב"ב, הסכם המשבצת האחרון נחתם ביום 17/5/06. אך הנתבעים המשיכו להחזיק במקרקעין. סעיף 13(ב) להסכמי המשבצת קובע כי במידה והסכם המשבצת לא יוארך מכל סיבה, תשלם הנתבעת לתובע, דמי שימוש ראויים בגובה דמי השכירות בשלמותם כפי שאלו היו מגיעים למשכיר עבור אותה שנה אילו נחתם חוזה חדש בין הצדדים לרבות הפרשי הצמדה וריבית כמקובל אצל המשכיר בגין כל פיגור בתשלומם של דמי השימוש.

4.בעקבות החלטות נוספות של המועצה נוספו למשבצת של מושב דוב"ב 27 נחלות כך שהחל משנת 2004 מכסת הנחלות המאושרות שלו עומדת על 101 נחלות, וחיובו בדמי שימוש נעשה בהתאם.

5.התובע טוען, בכתב תביעתו, כי החל מיום 1/9/92 הנתבע לא שילם כסדרם את התשלומים בהם הוא מחויב עבור השימוש במקרקעין, לבד מסכומים פעוטים, והצטבר לחובתו של הנתבע חוב בסך של 746,350 ₪ הכולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום 25/12/07 . אך עקב קיומה של התיישנות, החוב מצומצם לתקופת השימוש שמיום 1/1/01 ועד ליום 31/8/07, והעומד על סך כולל של 440,566 ₪, נכון ליום 25/12/07. התובע מבהיר כי סכום זה הינו בגין 66 נחלות בלבד, מאחר ו- 35 נחלות נמצאות תחת ניהולו של מפרק, והתובע שומר על זכותו לגבות את החוב בגין נחלות אלו.

6.התובע טוען, בכתב תביעתו, כי החל מיום 1/1/92 מושב דוב"ב לא שילם כסדרם את התשלומים בהם הוא מחויב עבור השימוש במקרקעין, לבד מסכומים פעוטים, והצטבר לחובתו של מושב דוב"ב חוב בסך של 1,953,242 ₪ הכולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום 3/12/07 . אך עקב קיומה של התיישנות, החוב מצומצם לתקופת השימוש שמיום 1/12/00 ועד ליום 31/8/07, והעומד על סך כולל של 1,003,227 ₪, נכון ליום 3/12/07.

טענות הנתבעים בתמצית

7.הנתבעים טוענים, כי לאור החלטת היסוד, החלטה מס' 1, של מועצת מקרקעי ישראל (גזירת דמי החכירה השנתיים מההכנסה הנקייה (רווח נקי) מחקלאות, בשיעור של 2 אחוז), (להלן: "החלטה 1 ") והעדר הכנסה נקייה מנחלה במושב של הנתבעים בתקופה הרלוונטית לתביעה, הרי שאין כל חבות בדמי חכירה שנתיים.

8.החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 866 (יישובי רמת הגולן – תיקון החלטה 817), החילה על יישובי רמת הגולן (באופן ספציפי – על הנתבע ) החל מיום 3/5/99, את הוראות החלטת המועצה מס' 817. לאור הוראות החלטה 817 של מועצת מקרקעי ישראל (פטור מלא מתשלום דמי חכירה שנתיים ליישובי קו העימות בגזרת לבנון), שהוחלה כאמור גם על הנתבע (מכוח החלטה 866), יש לבטל את כל החיובים בדמי חכירה, החל מיום 3/5/99, וממילא את כל סכום התביעה. לחילופין, יש לבטל שני שלישים מסכום התביעה, בהם חייב המושב בגין השימושים שאינם חקלאיים בנחלה, סכום המגיע לכדי כ-670,000 ש"ח משוערך ליום 3/12/07. בנוסף, יש לקזז מסכום התביעה סך של כ-262,000 ש"ח משוערך ליום 3/12/07 שהם דמי חכירה שהתובע גבה מהמושב ביתר, לאחר מועד יציאת החלטה 817, או לחילופין, לקזז סך של כ-175,000 ש"ח, משוערך ליום 3/12/07, שהינם שני שלישים מהסכום ששולם בפועל לתובע, לאחר יצאת החלטה 817 של מועצת מקרקעי ישראל בגין השימושים שאינם חקלאיים בנחלה.

9.על פי כתב התביעה, אין חוזה חכירה ברי תוקף לאחר התאריכים המצוינים לחוזים אשר צורפו לכתב התביעה. לפיכך, אין כל בסיס לתביעת התובע נגד הנתבעים, ככל שהיא נוגעת לתקופה אחרי תום תקופת החוזים, קרי, רוב רובה של התקופה הרלוונטית לתביעה. ובהעדר בסיס חוזי, אין בסיס לתביעת התובע.

10.גם אם קיים חוב בגין דמי חכירה שנתיים של הנתבעים לתובע, הרי שחוב מוכחש זה מופחת או מתקזז במלואו כנגד סכומים גדולים בהרבה שהתובע חייב שלא כדין את הנתבעים או שהוא גבה מהנתבעים ביתר. ומכאן, מבקשים הנתבעים, לראות בבקשתם למתן רשות להתגונן כהודעת קיזוז:

10.1. בגין מס ערך מוסף חייב התובע ועודו מחייב את המושבים וזאת בנוסף לסכום דמי החכירה השנתיים שנקבע בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל, דבר המנוגד להוראות סעיף 16 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1976, לפיו, סכום דמי החכירה השנתיים שנקבע בהחלטות המועצה, כולל ומגלם בתוכו את רכיב מס ערך מוסף. על רקע זה, יש להפחית סך של כ-105,000 ש"ח נכון ליום 3/12/07 מהחיוב נשוא התביעה. בנוסף, יש לקזז מסכום התביעה סך של כ-47,000 ש"ח משוערך ליום 3/12/07 אשר שולמו לתובע ביתר בתקופה מיום 1/3/92 ועד ליום 3/12/07 עקב אי כיבוד הוראות סעיף 16 הנ"ל.

10.2. יש לקזז סך של כ-22,0002 ש"ח משוערך ליום 3/12/07 בגין זקיפת סכום זה ע"י התובע לחוב שהתיישן .

10.3. התובע חייב את הנתבעים בגין נחלות בתקן המשבצת, למרות שבפועל, לא כל הנחלות אוישו, אלא רק חלק מנחלות אלו אויש, ולכן לא היתה כל הצדקה לחיוב המושב ולחיוב הנתבעים בדמי חכירה בגין נחלות בלתי מאוישות ולכן, יש להפחית סכום בגין כך ואף, לקזז סכום בגין חיוב ביתר לתקופה מיום 1/3/02 ועד ליום 3/12/07 בגין אותן נחלות בלתי מאוישות. לכל הפחות, יש לקזז את התשלומים שקבע התובע בגין אותן נחלות שלא אוישו ואשר שימשו למגורי החברים ומשקי העזר שלהם, חלקה א'. הנתבעים מניחים, כי שני שליש מהחיוב בדמי חכירה, הינם בגין השימושים שאינם חקלאיים בנחלה, לכן יש להפחית שני שליש מסכום חיוב היתר המגולם בכתב התביעה ואף יש לקזז שני שליש מהסכום ששולם בפועל.

10.4. הנתבעים סווגו בקטגוריה ( 3) לפי החלטה 205 המעניקה הנחה בשיעור של 50 אחוז בדמי החכירה השנתיים, נכון לאוקטובר 98 והסיווג שונה לקטגוריה (2) המזכה את הנתבעים בהנחה בת 25 אחוז החל משנת 2000 . ואז, שוב סווגו הנתבעים בקטגוריה (1) שאיננה מזכה בהנחה כלשהי ומכאן יש להפחית מסכום התביעה את הסכומים לאחר חישוב החוזה הנכון, סך של כ- 320,000 ש"ח, נכון ליום 3/12/07. כאן טוענים הנתבעים כי שינוי הסיווג נעשה ללא כל הודעה מוקדמת ויש מקום להחזיר את הסיווג לקטגוריה (3) נוכח הקיצוץ הדרסטי במכסת המים של הנתבעים.

10.5. יש לקזז הוצאות הכשרת שטחים בתוך המשבצת ע"י המתיישבים, שנעשה במטרה להתאים את הקרקע למטרות חוזה המכירה.