מינהל מקרקעי ישראל נ' יוסף אהרון ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שהושג תוך הטעייה ובהעדרו של המבקש. מדובר בפסק דין אשר ניתן ביום 6.11.11 במסגרת דיון בבית המשפט בהסכמת המבקשת (להלן: "הנתבעת") ובהעדר המבקש (להלן: "הנתבע"). עניינו של פסק הדין, בהריסה פרגולה וגדר אשר המשיב טען כי נבנתה על חלקה ב' וכן צו מניעה קבוע האוסר על המבקשים (להלן: "הנתבעים") לפלוש לחלקה ב' ולבנות או לקיים בה כל מבנה שלא אושר על ידי המשיב (להלן: "התובע").

טענות הצדדים

טענת הנתבעים כיום היא, כי הסכמת הנתבעת לפסק הדין, ניתנה מבלי שהבינה כראוי את הדברים, בהיותה בלתי מיוצגת וכשבאותו בוקר הנתבע אושפז בבית החולים. כן טוענים הנתבעים, כי המסמכים בעזרתם הוכיח התובע טענתו, היו מוטעים ומטעים וכך הטעו את הנתבעת ואת בית המשפט. הנתבעים צירפו לבקשתם מפה שאיתרו ותומכת בטענתם כי הפרגולה והגדר אינם בתחום חלקה ב'.

בתשובה לתגובת התובע, הפנו הנתבעים לפסיקה שונה שעניינה פסקי דין שהושגו במרמה ועל כן לטענת הנתבעים גם אין חשיבות לשאלה מתי הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין וכמה זמן חלף מן המועד בו ניתן פסק הדין למועד הבקשה לביטולו. הנתבעים טענו, כי ההליך המשפטי במסגרתו ניתן פסק הדין לא היה הליך נאות, באשר התקבלו מסגרתו מסמכים שלא היה ראוי לקבלם באשר הם דורשים מומחיות וכמו כן הוא התנהל בהעדר אחד מבעלי הדין שאושפז באותו בוקר.

התובע, בתגובתו, מציין כי הנתבעים לא הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ולדיון התייצבה רק הנתבעת והסכימה לפינוי הפרגולה והגדר. התובע טען, כי ההליך אותו נקטו הנתבעים כעת, איננו ההליך הנכון לביטול פסק דין שניתן בהסכמה וכן דחה לגופו של עניין את טענות הנתבעים לגבי ההליך והראיות שהומצאו בו.

דיון והכרעה

טענות הנתבעים למעשה מתחלקות לשני סוגים. טענות של הנתבעת, אשר נכחה בדיון ומבקשת לבטל פסק דין שניתן בהסכמה וטענות של הנתבע, אשר נעדר מן הדיון ולכאורה מבקש לבטל פסק דין שניתן בהיעדרו.

בכל הנוגע לנתבע, לנוכח הסכמת הנתבעת למתן פסק הדין, ספק בעיני אם ניתן לראות את פסק הדין כפסק דין בהעדר הנתבע. הנתבע אינו טוען כי אשתו לא הייתה מורשית להסכים בשמו בעניין זה ופעלה בניגוד לדעתו, אלא אך ורק טוען כי לא הייתה מיוצגת ולא הבינה היטב את הדברים. אולם גם אם נניח שיש לראות את פסק הדין שניתן, ככזה שניתן בהעדרו של הנתבע, הרי שעל פי הדין, יש לבקש את ביטולו בתוך 30 יום מיום המצאת ההחלטה (ובמקרה זה, מיום פסק הדין, שכן אשתו של הנתבע נכחה בדיון). הנתבע לא עשה כן, אלא המתין למעלה משנה בטרם ביקש ביטול פסק הדין.

הנתבע לא הגיש בקשה להארכת המועד להגיש בקשה לביטול פסק הדין ולא הסביר כלל מדוע אחר להגיש בקשתו. היות שמדובר במועד שנקבע בחיקוק, הרי שבהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984, ניתן להאריכו "מטעמים מיוחדים שיירשמו". מכל מקום, משלא הוגשה כלל בקשה בעניין זה, וודאי שלא ניתן להתייחס לבקשה זו של הנתבע.

אשר לבקשת הנתבעת, אשר טוענת כנגד פסק הדין שניתן בהסכמתה. כבר נפסק, כי פסק דין שניתן בהסכמה, ממזג בתוכו, מאפיינים של הסכם ושל פסק דין. ככל שתקיפת פסק דין נוגעת לפגמים בהסכמה – על מבקש הביטול לנקוט דרך בה מבטלים הסכמים וככל שהתקיפה נוגעת להליך השיפוטי – יש להגיש ערעור על פסק הדין. ראה בהקשר זה בספרו של אורי גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי מהדורה עשירית בע' 345.

ראה עוד בהקשר זה ע"א 5914/03 שוחט נ. "כלל" חברה לביטוח שם נקבע:

"בפסיקתו של בית-משפט זה הובהר לא פעם כי פסק-דין שניתן בהסכמת הצדדים ממזג בתוכו מאפיינים של הסכם ושל פסק-דין. עובדה זו משליכה על דרך תקיפתו של פסק-דין שניתן בהסכמה, באותם מקרים בהם צד להסכם מבקש לבטלו. וכך ציינה השופטת שטרסברג-כהן ברע"פ 7148/98 עזרא ואח' נ' זלזניאק ואח', פ"ד נג(3) 337:

"באותם מקרים בהם צד להסכם פשרה מבקש לבטל את פסק הדין שנתן תוקף להסכם, נקבעו שני מסלולי ביטול בהתאם לסוג העילה בגינה מתבקש הביטול ואיפיונה כ"הסכמית" או "שיפוטית". כאשר צד להסכם מבקש לבטל את פסק-הדין מחמת פגם הקשור להסכם עצמו (כגון: טעות, הטעיה, אי חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות), הפן ה"הסכמי" מאפשר לו להגיש תביעה חדשה שעילתה הפגם שנתגלה בהסכם. על-ידי הגשת תביעה כזו, ממילא מתבקש ביטול פסק-הדין. ...

מהיבט הפן ה"שיפוטי" - היינו, האישור שניתן להסכם על ידי שופט - כאשר צד מבקש לבטל את פסק הדין מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין, פתוחה בפניו הדרך לנקוט בהליכי ערעור רגילים...". "

ולעניין תוצאות נקיטת הליך לא מתאים נאמר באותו עניין:

"משנקט המערער בדרך של הגשת בקשה במסגרת התיק המקורי תחת הגשת תובענה עצמאית לביטול הפסק על-פי ההסכם, דין בקשתו היה סילוק על הסף."

אציין, כי בין הבקשה שהגישו הנתבעים לתשובה שהגיבו לתגובת התובע, החריפו הנתבעים את הטון ועברו לדבר במקום על הטעיה, על מרמה. כשלטענתם, אין חשיבות למועד הגשת בקשה לביטול פסק דין שהושג במרמה. אני סבורה כי טוב ייעשו הנתבעים אם ישקלו, אם אכן טענתם מגיעה כדי פסק דין שהוגש במרמה, להבדיל מהטענה המתונה יותר של הטעיה, אולם בכל מקרה, אין טענה זו פוטרת את הנתבעים מעמידה בתנאי התקנות לעניין לוח הזמנים להגשת הבקשה. ייתכן שהיא תהווה שיקול להיעתר לבקשת אורכה, אולם אין היא פוטרת את הנתבעים מן הצורך לבקש אורכה זו.

אשר על כן ומבלי להביע עמדה בשלב זה בטענות המועלות בבקשת הנתבעים, אני סבורה כי לא ניתן לדון בה באופן בו הוגשה. על הנתבעים להגיש תובענה שעילתה הפגם בהסכם, או לחלופין להגיש ערעור על פסק הדין (גם כאן, חלוף הזמן יהיה בעוכריהם) וככל שמבוקש לבטל את פסק הדין משום שהנתבע נעדר מן הדיון, יש להגיש בקשה לאורכה להגשת הבקשה.

מטעמים אלה, אני דוחה את הבקשה ומחייבת את הנתבעים, בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד כולל מע"מ בסכום של 1,500 ₪.