מינהל מקרקעי ישראל נ' דעיבס (המנוח) ואח'

החלטה

תביעה לפירוק שיתוף.

רקע והשתלשלות העניינים בתיק זה:

עסקינן בחלקה 24, גוש 19140, בשטח של 3,474 מ"ר מאדמות נחף (להלן: "החלקה"), שמחציתה הייתה רשומה בבעלות אסמעיל עבד אל רחים (להלן: "אל רחים").

התובע נרשם כבעלים של מחצית החלקה בעקבות עסקת חילופי מקרקעין שנכרתה בינו לבין אל רחים, על פי הסכם חליפין מיום 27.1.1998. לפי נסח הרישום מיום 27.1.2008 שצורף לכתב התביעה המקורי, הזכויות בחלקה רשומות בלשכת רישום המקרקעין במושע ע"ש התובע והנתבעים, לפי פירוט כדלקמן:

התובע – 1/2.

הנתבע 1 (המנוח) – 1/6.

הנתבע 3 (יורש הנתבע 2) – 1/24.

הנתבע 4 (יורש הנתבע 2) – 1/24.

הנתבע 5 (יורש הנתבע 2) – 1/24.

הנתבע 6 (יורש הנתבע 2) – 1/24.

הנתבע 7 המנוח (המוריש לנתבעים 12-8) – 1/6.

יצוין גם כי על החלקה רשומות שתי הערות לפי פקודת הדרכים (רחבן והתוויתן).

בתצהירו של מזייד פארס, פקח אצל התובע, נטען כי בחודש ינואר 2006 נודע לתובע שהנתבע 1 או מי מהנתבעים האחרים או מי מטעמם, תפס חזקה בשטח של כמחצית החלקה המערבית ונטע שם עצי זית צעירים מאוד (סעיף 6 לתצהיר); וביום 5.2.08 שלח התובע מכתב התראה לנתבע 1 שהשיב, באמצעות עו"ד קיס מוחמד, במכתב מיום 20.4.08, כי הנתבע 1 "לא פלש לחלקתכם ולא נטע בה אלא בחלקו בהתאם לחלוקה עם הבעלים הקודמים לפני עשרות שנים. ... זה המקום לציין כי מרשי חוזר על הצעתו בכך שהמקרקעין תחולק מחדש בהתאם לתשריט המצורף בכך שיהא הבעלים של החלק המערבי המסומן 24/1, והמינהל יהא הבעלים של החלק המסומן 24/2".

ביום 5.3.09 הגיש התובע תביעה לפירוק שיתוף, סילוק יד וצו מניעה, וכן ביקש רשות לפיצול סעדים לצורך תביעת דמי שימוש ראויים בעתיד. התובע טען בתביעתו כי רכש בעלות בחלקה ללא כל הגבלה וללא כל כפיפות לכל חלוקה בלתי רשומה. נטען כי בהעדר רישום גלוי אצל רשם המקרקעין, אין לחלוקה שנטענה על ידי עו"ד קייס כל משמעות או מעמד מחייב כלפי התובע, ודבר קיומה לא היה ידוע עד למועד קבלת מכתבו של עו"ד קייס. התובע טען כי זכותו לקבל את חלק החלקה הסמוך לכביש 854, עדיפה על זכותו של כל אחד מהנתבעים מכיוון שרצועת הכביש הינה אף היא בבעלות התובע.

הנתבע 1 ז"ל טען בכתב הגנתו כי הוא הבעלים של מחצית החלקה מכח הסכם חלוקה שנעשה עם אביהם של הנתבעים 2 ו- 7 המנוחים משנת 1948, אך לא נרשם בטאבו. לטענתו, החלקה חולקה בשנת 1948 בינו לבין הבעלים הקודמים, המנוח עבדאללה חסן ז"ל, באופן אופקי כך שהוא היה הבעלים של החלק הדרומי לאורך החלקה, ואילו המנוח חסן היה הבעלים של החלק הצפוני. לטענת הנתבע 1, שהלך כאמור לעולמו, החלוקה נעשתה באופן שתואר על מנת שאף אחד מן השותפים לא ייצא מקופח שכן החלק המזרחי של החלקה נמצא במדרון תלול בניגוד לחלק המערבי של החלקה. הנתבע 1 הוסיף וטען כי לא הסיג גבול כאשר נטע עצי זית בחלק הדרומי של החלקה אשר בבעלותו. נטען כי ככל שיורה בית המשפט על חלוקה מחדש, זכותו של התובע אינה עדיפה על זכות הנתבע 1 לקבל את החלק הקרוב לכביש.

הנתבעים 6-2 טענו בכתב הגנתם כי בין הנתבעים 2-1 שהיו אחים, נערך הסכם חליפין, לפיו קיבל הנתבע 1 את כל חלקו של הנתבע 2 בחלקה, תמורת חלקי הנתבע 1 בחלקות אחרות, ומאז נוהג הנתבע 1 בחלקו בחלקה מנהג בעלים, כאשר, בין היתר, הוא מעבד את החלקה לצרכים חקלאיים, לרבות נטיעת עצי זית.

הנתבעים 12-7 לא הגישו כתב הגנה.

בישיבה שהתקיימה ביום 12.11.09, טען ב"כ הנתבעים 6-2 כי אין הם חולקים על טענות הנתבע 1 כי הוא הבעלים של מחצית הזכויות בחלקה, למרות הרישום בלשכת רישום המקרקעין.

בהחלטתי מיום 21.12.09 מיניתי את המודד סאמר תיים כמומחה מטעם בית המשפט לשם מתן הצעת חלוקה ביחס לחלקה.