מינהל מקרקעי ישראל נ' גניש

פסק דין

1.זוהי תביעה לסילוק יד הנתבע ממקרקעין שבבעלות התובעת (להלן: "המינהל"), והידועים כחלקה: 74, בגוש 15679, וחלקה 32 בגוש: 15669.

יצוין כי פסק-דין זה ניתן ללא שהוגשו סיכומים בכתב מטעם הנתבע. עוד אציין כי הנתבע לא היה מיוצג בהליך זה ע"י עו"ד.

סיכומי התובעת הוגשו ב-12/04/10, אך טרם הוגשו סיכומי הנתבע, על-אף שניתנה שהות ארוכה לעשות כן.

טענות הצדדים בקליפת אגוז:

2.התובעת הינה הבעלים של המקרקעין, ועל כך אין חולק.

לטענתה, הנתבע השיג את גבולה בכך שפלש לתחום המקרקעין והקים אוהל מגורים בשטח מרעה, כל זאת מבלי שביקש רשותה ו/או אישורה, והוא ממשיך להחזיק במקרקעין שלא כדין וללא זכות.

3.לחילופין, טוענת התובעת, כי ככל שהעובדות יוצרות רישיון, דבר המוכחש, הרי שהרישיון בטל או מבוטל לאלתר.

4.הנתבע טוען בתצהירו, כי הוא רועה צאן בעיסוקו ומנהל אטראקציות תיירותיות. לטענתו, בשנת 1995 הוא הקים את מלון חאן אמירי הגליל ואת "לב העולם", הפקת אומנות וריפוי, אותם ניהל במשך שבע שנים. המקרקעין נשוא התביעה, לטענתו, הם המקרקעין הצמודים למלון.

5.לטענתו, בהמלצת "משרד החקלאות ופיתוח הכפר מחוז גליל וגולן" הוא חתם על הסכם עם המינהל ביום 28.4.03, במסגרתו חכר כ- 109 דונם למרעה בחלקה: 9 בגוש: 13912, ובחלקות 27,26,25,17 ו-32 בגוש 15669. יתרה מזו, הוא קיבל אישור קק"ל לרעות במקום, ואף שילם למינהל עבור המרעה. נציג המינהל בשם מיכאל לוריא, וכן פקח המרעה, עופר מאירי, ביקרו במקום מספר פעמים וידעו על הימצאות האוהלים בשטח.

כן, לטענתו, על אף שהסכם ההרשאה הסתיים, קיימת הסכמה מפורשת מהמינהל להמשך המרעה במקום, אשר מכוחה הוא ממשיך לרעות כחמש שנים מאז. בהקשר זה טוען הנתבע, כי התובעת נהגה בחוסר תום לב בכך שלא ציינה בכתב התביעה את השתלשלות העניינים לעיל והעובדה שנחתם הסכם רעייה.

6.הנתבע ממשיך וטוען, כי נעשתה פניה אליו מנציג משרד הפנים, אדם בשם ירון אבינער, אשר העלה רעיון ליוזמה לפתח את השטח ל"חניון קמפינג משולב", ומתן שירותי תיירות המשלבים את כישרונותיו הייחודיים וניסיונו הרב. בעקבות יוזמת משרד הפנים הוא ערך תוכנית, בשיתוף עם המשרד לתכנון ערים "רודי ברגר", והציג אותה בפני משרד הפנים ונציגי המנהל.

יתרה מזו, לטענתו, בהמלצת הגב' רחל גיטרמן, הממונה המחוזית לחוזים חקלאיים, הוא פנה למשרד התיירות בירושלים למר אבישי בר – אושר, מנהל משרד התיירות, והגב' מיכל אפרתי, נציגת התיירות במינהל בדרישה להתחיל בפעולות לשינוי התב"ע והתאמתה לצורכי תיירות, בהתאם לתוכנית. גם ראש המועצה "מרום גליל", מר שלמה לוי, וגב' אלקלעי, מנהלת מחלקת התיירות במועצה, נתנו את ברכתם לתוכנית הנדונה והביעו תמיכתם.

7.עוד טוען הנתבע, כי הוא פנה פעמים רבות למנהלים האחראיים במינהל, בראשם גב' רחל גיטרמן, וביקש מהם לחתום על חוזה חכירה או הרשאה לתקופה ארוכה.

המנהלים הביעו גישה אוהדת והבטיחו, כי העניין יוסדר, ובינתיים הוא יכול להמשיך להחזיק במקרקעין.

התביעה דנן, טוען הנתבע, פוגעת באפשרות שלו לקדם את המיזם שלגביו המינהל נתן את ברכתו. התנערות המינהל מהבטחותיו והתכחשותו להבטחותיו מהווים חוסר תום לב ושימוש לרעה בסמכותו וכוחו השלטוני. יתרה מזו, סירובו של המינהל להמשיך ולתת לו רישיון רעיה אינו מנומק, והינו בלתי סביר ובלתי מידתי, ועומד בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק. כמו כן, לא ניתנה לנתבע זכות שימוע בטרם החליט המינהל שלא להאריך את רישיון המרעה.

8.ביום 3.3.2010 התקיימה ישיבת הוכחות, לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת העיד מר מיזאד פארס, פקח מקרקעין; ומטעם הנתבע העיד הוא בעצמו בלבד.

דיון והכרעה:

9.למצב דברים בו בעל דין אינו מגיש סיכומיו מתייחסת תקנה 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ד – 1984 (להלן: "התקסד"א"), הקובעת כדלקמן:

"דינו של בעל דין שלא הגיש כתב סיכומיו במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת".