מינהל מקרקעי ישראל/ נ' גן אל

החלטה

(בקשת רשות להתגונן)

התובע הגיש תביעה על סך 9,166 ₪ בגין דמי חכירה אותם לא שילם הנתבע. התובע מנהל בשם המדינה את המקרקעין הידועים כגוש 6164 חלק מחלקה 35/5 (להלן – הדירה). הנתבע הינו בעל זכות חכירה בדירה לאחר שירש את זכויותיו מאלימך ובלומה לנגה ז"ל.

לפי הנטען בתביעה הגיעה תקופת החכירה לסיומה בשנת 2003 מבלי שנחתם הסכם חדש בין הצדדים ועל כן חודשה תקופת החכירה בפועל. מזה מספר שנים שהנתבע לא משלם דמי חכירה חרף דרישות תשלום שנשלחו אליו, והדבר מהווה הפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים.

הנתבע טוען להגנתו כי בהעדר הסכם חכירה על התובע להוכיח בגין מה נתבעו דמי חכירה שהם לשיטתו גבוהים ומופרזים. עוד הוא טוען כי מעולם לא נדרש לשלם דמי חכירה וכי עוד בשנת 1991 רכש את חלקה של אחותו המנוחה. כן הוא טוען כי לא ניתנה לו אפשרות להוון את החכירה.

התובע ויתר על חקירת הנתבע והצדדים סיכמו טענותיהם.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים נראה כי המבקש אינו חולק על חובתו לשלם דמי חכירה אל תוהה כיצד חושב הסכום הנתבע בכתב התביעה. הוא אף טוען כי לא ניתנה לו הזדמנות להוון את דמי החכירה, ויש בכך הודאה מכללא בחובתו לשלם את דמי החכירה שהרי כידוע, היוון מטרתו לחסוך תשלום דמי חכירה לעתיד. לא יעלה על הדעת כי הנתבע יחזיק בנכס ללא תשלום דמי חכירה במשך שנים.

לאור כל זאת ועל אף שאני סבור כי על התובע להוכיח כיצד ועל איזה בסיס חושבו דמי חכירה הנתבעים, הרי שיש מקום לחייב את הנתבע בהפקדת ערובה כתנאי למתן רשות להתגונן, שכן כפי שציינתי אין חולק כי הוא חייב בתשלום כלשהו לפחות על חשבון התקופה הנתבעת בתביעה. ככל שיפקיד התובע ערובה בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום ייקבע התיק להמשך. מוצע לצדדים, בפעם נוספת, להגיע להסדר ולייתר את הדיון בתיק.

ניתנה היום, כ"ו אייר תשע"ב, 18 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: