מינהל מקרקעי ישראל לא יפצה מחזיק שלא כדין בגין השקעותיו במקרקעין

1.         בפני תביעה אשר הוגשה ע"י מינהל מקרקעי ישראל-מדינת ישראל (להלן: "התובע") כנגד מר חיים פרטוש (להלן: "הנתבע") במסגרתה עותר התובע להורות לנתבע ו/או כל מי מטעמו וברשותו לפנות ולסלק ידם מהמקרקעין הידועים כגוש 6392 חלקה 31 בגבעת שמואל (להלן: "המקרקעין") באופן מיידי ולהחזירם לתובע כשהם ריקים מכל אדם וחפץ.

2.         א.         על פי כתב התביעה, המקרקעין הם מקרקעי ישראל עפ"י הגדרתם בחוק יסוד מקרקעי ישראל, התש"ך-1960 ומנוהלים מכוחו ע"י התובע.

            העתקי נסח רישום מקרקעין ומפת תרשים המקרקעין צורפו לתביעה כנספחים א ו-ב בהתאמה.

ב.         בביקור מפקח מטעם התובע במקרקעין התברר, כי הנתבע פלש למקרקעין בין היתר ע"י הקמת מבנה ולולים אשר סומנו במספר 3 בתרשים המקרקעין, וזאת באופן בלתי חוקי, ללא זכות שבדין, ללא אישור התובע, בניגוד להסכמתו ומבלי לשלם מאומה.

            דרישת התובע מיום 11/1/2004 לנתבע לפנות המקרקעין לא נענתה והנתבע המשיך בפלישה תוך התעלמות מדרישות התובע.          

ג.          לפיכך קמה זכות לתובע לדרוש את פינוי הנתבע כעתירתו האמורה.

            התובע טוען עוד, כי בנוסף לכל סעד קמה לו זכות לדרוש מהנתבע דמי שימוש ו/או פיצויים בגין השימוש שעשה במקרקעין ובעניין זה הגיש בקשה לפיצול סעדים.

3.         א.         בכתב הגנתו טוען הנתבע, כי הוא דור שלישי למשפחתו המחזיקה במקרקעין ברציפות מאז שנת 1950. לטענתו, סבו וסבתו מצד אימו התגוררו במקרקעין מאז עלייתם ארצה בשנת 1950. אביו ואמו המשיכו להתגורר במקרקעין עד לעזיבתם את הישוב, לדירה אחרת בפתח תקווה.

ב.         הנתבע טוען, כי הוא המשיך להתגורר במקום כל העת, אף לאחר עזיבת הוריו את המקום, וכי מאז ועד היום הוא מתגורר במקום, בנה שם את ביתו, התחתן והקים משפחה. חצר המקרקעין משמשת לפרנסת משפחתו כמחסן איסוף פסולת מתכת וכן מצויים בו לולי תרנגולים.

ג.          הנתבע טוען, כי הוא מחזיק במקרקעין כבעלים החזקה ייחודית, רצופה ומתמשכת במשך עשרות שנים, הנוגדת את אינטרס התובע ומשכך, חלה התיישנות על זכות התביעה לפינויו מהמקרקעין.

ד.         הנתבע מוסיף וטוען, כי הוריו והורי הוריו האמינו כל העת, כי הם מחזיקים כדין במקרקעין, יש להם זכויות מלאות בהם, ובהסתמך על אמונה זו, שלא נסתרה, השקיעו הנתבע וקודמיו דמים רבים בפיתוח המקרקעין ובבניית ביתו של הנתבע עליהם, וכל זאת כאשר הכל גלוי לעיני התובע ולעובדיו ומבלי שהתובע עשה דבר בנדון עד לאחרונה.

ה.         הנתבע טוען, כי הימנעותו של התובע מנקיטת צעדי פינוי כנגד הנתבע והוריו במשך תקופה כה ארוכה מעידה, כי התובע זנח טענותיו לפינוי המקרקעין והשלים עם החזקתם ע"י הנתבע. לפיכך, מנוע התובע ומושתק מלטעון לפינוי הנתבע.

ו.          עוד נטען, כי בהגשת התביעה בנסיבות האמורות נוהג התובע בחוסר תום לב.

ז.          לחילופין, טוען הנתבע, כי יש לו רשות בלתי הדירה להחזיק במקרקעין, אשר ניתנה לו בין במפורש בין במשתמע, וכי בהסתמך על רשות זו השקיע מהונו וממרצו בבניית ביתו ובמתקנים שונים על המקרקעין לעיני כל באופן קבוע ללא התנגדות התובע.

ח.         לחילופי חילופין טוען הנתבע, כי אם ייפסק, כי עליו לפנות המקרקעין, בנסיבות העניין, יש ליתן לו התראה מוקדמת של 15 שנה לפחות ולחייב התובע בתשלום פיצויים מלאים בגין נזקי הפינוי.

ט.         הנתבע הכחיש, כי מפת התרשים, נספח ב לתביעה, מתארת את מקום וגבולות החזקתו במקרקעין.

4.         א.         מהראיות אשר הובאו בפני עולה, כי קרן קיימת לישראל היא הבעלים של המקרקעין, ולפיכך המקרקעין הם מקרקעי ישראל (ראו נסח הרישום, נספח א לתצהירו של מפקח התובע מר יואב ששון, ס' 1 לחוק יסוד: מקרקעי ישראל, התש"ך-1960).

                        זכותו של התובע לנהל את המקרקעין וכן להגיש תביעות בשם בעליהם נקבעה בס' 2(א) לחוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ך-1960.

ב.         ס' 2 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "החוק") קובע: