מינהל מקרקעי יש נ' דבוש אברהם ואח'

פסק דין

בפניי תביעה של מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") נגד חבר מושב, שעניינה שימוש חורג במקרקעי ישראל על-ידי חבר המושב.

רקע עובדתי

ככלל, העובדות להלן אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים.

המקרקעין נשוא התביעה, הידועים כחלקה 10 בגוש 6834 וכן כמשק מס' 29 במושב זיתן (להלן: "המקרקעין"), הינם בבעלות רשות הפיתוח. המקרקעין מהווים "מקרקעי ישראל" על-פי הגדרתם בחוק-יסוד: מקרקעי ישראל ומנוהלים על-ידי המינהל מכוח חוק רשות מקרקעי ישראל, התש"ך-1960. (במאמר מוסגר יצוין כי נסח רישום המקרקעין שצורף כנספח א' לכתב-התביעה המתוקן התייחס לחלקה 10 בגוש 6834, בעוד שבכתב-התביעה המתוקן צוינה חלקה 13. ברם, אין מחלוקת בין הצדדים כי עניינה של התביעה בחלקה 10 הנ"ל).

המקרקעין מהווים חלק מקרקעות שהמינהל השכיר למושב זיתן - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (הנתבע 2, להלן: "המושב"), כאשר בין המינהל למושב נחתם חוזה שכירות הידוע כ"חוזה משבצת דו-צדדי" (נספח ג' לכתב-התביעה המתוקן, להלן: "חוזה המשבצת"). (יצוין כי בכתב-התביעה המתוקן צוין כי מדובר בחוזה משבצת משולש. ברם, החוזה שצורף לכתב-התביעה המתוקן הינו, כאמור, חוזה משבצת דו-צדדי. ככל הנראה, טעות זו מקורה בחוזה הקודם בין הצדדים, אשר צורף לכתב-התביעה המקורי והיה חוזה תלת-צדדי שאליו הייתה צד גם הסוכנות היהודית לא"י כגורם המיישב).

בהתאם לחוזה המשבצת מטרת השכירות הינה חקלאית, כאשר נאסר על המושב ועל חבריו לבנות בשטח המשבצת ללא אישור בכתב ומראש של המינהל.

הנתבע 1, מר אברהם דבוש (להלן: "הנתבע"), הינו חבר המושב, אשר המקרקעין הוקצו לשימושו על-ידי המושב. אין מחלוקת בין הצדדים כי זכויותיו של הנתבע במקרקעין הינם זכויות של בר-רשות, וזאת מכוח "רישיון" שניתן לו על-ידי המינהל והמושב.

הנתבע מתגורר במקרקעין מאז יום היוולדו, ובמשך שנים רבות ניהל במקרקעין, בין היתר, מפעל לקילוף תפוחי-אדמה, וזאת במבנים שהיו פזורים בשטח המקרקעין בסמוך לבתי המגורים. אין מחלוקת בין הצדדים כי המפעל פעל במקרקעין בידיעתו ובהסכמתו של המינהל (ראו בעניין זה את דו"ח הפיקוח נ/1 של מפקח מטעם המינהל מיום 4.12.1997 וכן את לשונה של החלטת ועדת הפרוגרמות המצוטטת מיד להלן).

במהלך שנות ה-90 (המועד המדויק לא הובהר בפניי – א.ל.ע.) פנה הנתבע למשרד החקלאות בבקשה לאשר הקמת סככה לאריזת תפוחי-אדמה במקרקעין בשטח של 1,950 מ"ר. לטענת הנתבע, הרקע לפנייה זו היה דרישה להרחיק את המפעל משטח המגורים עקב תלונות על רעש וכן הרצון לרכז את המפעל במבנה אחד גדול.

בקשת הנתבע נדחתה על-ידי משרד החקלאות והלה הגיש ערר לוועדת הפרוגרמות של הרשות לתכנון ופיתוח החקלאות ההתיישבות והכפר במשרד החקלאות (להלן: "ועדת הפרוגרמות"), בשבתה כוועדת ערר לבנייה חריגה.

בעקבות דיון בוועדת הפרוגרמות, בו נכח גם נציג מטעם המינהל, ניתנה ביום 9.7.1996 החלטת הוועדה (נ/5, להלן: "החלטת ועדת הפרוגרמות") כדלקמן:

ועדת הפרוגרמות, בישיבתה היום כועדת ערר לבנייה חריגה דנה בבקשתך דלהלן:

הקמת סככה לאריזת תפוחי אדמה בשטח של 1,950 מ"ר.

במגרש קיימים כבר מספר מבנים המשמשים למתן שרותי מיון ועיבוד לחקלאים אחרים.

מחוז השפלה וההר (רחובות) דחה בעבר את הבקשה.

והחליטה כדלהלן:

בהתחשב בעובדת היות העסק קיים ופועל כחוק מומלץ לאשר את הערר בתנאי שהמבנה החדש לא יהיה גדול יותר מהקף המבנים הקיימים ושהקף הייצור לא יהיה גדול מהיקף הייצור הנוכחי.

המבנים הקיימים ייהרסו ויסומנו כך בבקשת התר הבנייה.

יובטחו דרך גישה נפרדת לאתר וחיבור מתאים למערכת סילוק השפכים.