מין ואח' נ' משרד הפנים

פסק דין

עניינה של העתירה בהחלטת מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים מיום 5.7.11, במסגרתה אישר את המלצת יו"ר הוועדה המייעצת לענייני פליטים לדחות את בקשת העותר להכיר בו כפליט. העותר הגיע לישראל בשנת 2001 ממיאנמר (בורמה), ובידיו רישיון ישיבה ועבודה בענף הסיעוד. לטענתו, הפך לפליט בהיותו בישראל ("פליט במקום", או “sur place”), בשל פעילות פוליטית שהחל בה בישראל, והמכוונת כנגד המשטר בארץ מוצאו, והכל "במסגרת זכותו הבסיסית לחופש הבחירה והמימוש העצמי". העותרת - אזרחית הפיליפינים, היא אשתו, ולטענתו יש להקנות לה הגנה זהה, "על פי עקרון התא המשפחתי, המוכר בדיני הפליטים".

רקע עובדתי כללי

1. כאמור, העותר נכנס לישראל כדין, ביום 24.7.2001, כעובד זר בענף הסיעוד. אין חולק כי העותר יצא את ישראל ביום 1.3.2006, וביקר בבורמה. הוא שב ארצה ביום 3.4.2006, ומימש את אשרת העבודה שהייתה ברשותו ואשר עמדה בתוקפה עד ליום 7.9.2007.

2. ביום 15.4.2007, כחמישה חודשים טרם פקעה האשרה, ובעבור כשש שנים מיום כניסתו הראשונה לישראל, פנה העותר בבקשת מקלט לאו"ם.

ביום 21.11.2007 נערך לעותר ראיון. עורך הראיון הגיע למסקנה לפיה נמצאו בעיות אמינות רציניות ביחס למספר אלמנטים מהותיים בבקשתו של העותר, וכי קשה לקבל את טענתו לפיה סבל מרדיפה לפני עזיבתו. חוות הדעת של נציבות האו"ם לפליטים, מיום 30.12.2008, המליצה לדחות את הבקשה למקלט.

3. על פי נוהל משרד הפנים שעמד בתוקפו אותה עת, הועברה בקשתו של העותר, בצירוף החומר הרלוונטי וחוות הדעת של האו"ם, לידי הוועדה המייעצת לענייני פליטים במשרד הפנים, ונדונה בהליך מקוצר, היינו הליך שנועד לטיפול בבקשות אשר לדעת נציבות האו"ם לפליטים אינן מגלות עילה למתן מעמד של פליט בישראל מכוח אמנת הפליטים. חברי הוועדה המייעצת אישרו את המלצת האו"ם.

4. ביום 29.6.2008 שב העותר ופנה לנציבות האו"ם לפליטים במכתב הכתוב בכתב ידו, ובמסגרתו ציין כי הוא מעוניין לנסוע עם בת זוגו, העותרת, לפיליפינים, כאשר יהיה להם מספיק כסף כדי להתחיל שם חיים חדשים.

5. ביום 1.7.2009 הועברו הסמכויות לבחינת בקשות מקלט מידי נציבות האו"ם לידי משרד הפנים. לפיכך זומן העותר לראיון זיהוי ביחידת המסתננים. ראיון זה נערך ביום 15.9.2009. בעת שהותו ביחידת המסתננים הגיש העותר טפסים חדשים לבקשה למקלט. ביום 17.9.2009 נדחתה בקשתו של העותר, מן הטעם שלא ביסס חשש לרדיפה על פי אמות המידה הנדרשות באמנת הפליטים.

6. ביום 30.9.2009 פנה העותר ליחידת ה- RSD, בבקשה לעיון מחדש בבקשתו למקלט.

בחודש פברואר 2011 הגיש העותר, ביחד עם ארבעה עותרים נוספים, אף הם נתיני בורמה, עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב, בבקשה להשוות את מעמדן של בנות זוגן הפיליפיניות לזה של העותרים, שהגישו בקשה למקלט, ואשר בקשתם לעיון חוזר תלויה ועומדת בפני המשיב. כעולה מתשובת המשיב, העתירה טרם הוכרעה (עת"מ 51754-02-11).

ביום 1.5.2011 נערך לעותר ראיון בבקשתו לעיון מחדש. ביום 19.6.11 חוותה יחידת הטיפול במבקשי המקלט (RSD) את דעתה, כי אין בסיס לקבלת בקשתו של העותר, נוכח סתירות מהותיות שהתגלעו בדבריו, בהשוואה לדברים שאמר בראיונות קודמים. עוד הוסיפה היחידה בחוות דעתה, כי בחודש נובמבר 2010 נערכו בחירות כלליות בבורמה בהתאם לחוקה חדשה שאושרה במשאל עם ממאי 2008, כי בחירות אלה הן "צעד חמישי" מתוך שבעה צעדים המכונים "מפת הדרכים לדמוקרטיה", כי בבחירות השתתפו כ- 40 מפלגות, כי החונטה הצבאית שחררה את כלת פרס נובל לשלום ומנהיגה אנטי ממסדית בולטת, אונג סאן סו קיי, וכי בתחילת שנת 2011 הפך השלטון לאזרחי. רוצה לומר, גם אם מוקדם לקבוע מסמרות, ניתן להתרשם כי יש התפתחויות חיוביות בבורמה.

7. המלצת היחידה האמורה הועברה ליו"ר הוועדה המייעצת על פי נוהל הטיפול במבקשי מקלט החדש, וטופלה ב"סדר דין מקוצר". יו"ר הוועדה קיבל את המלצת היחידה והמליץ לדחות את בקשתו של העותר, וזאת על יסוד ממצאי המהימנות השליליים ומשלא נמצא כי בנתונים שהציג העותר במהלך העיון מחדש יש כדי לשנות את התמונה.

8. ביום 5.7.2011 אימץ מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה את המלצת יו"ר הוועדה המייעצת ודחה את בקשתו של העותר למקלט בישראל. המכתב אודות דחיית בקשתו נמסר לעותר ביום 15.9.2011.

9. אשר לעותרת, הרי שהיא נכנסה לישראל כדין, באשרת עבודה בענף הסיעוד, ביום 19.10.2003. אשרה זו עמדה בתוקף עד ליום 25.9.2008.

העותרים טוענים כי הכירו זה את זו במהלך שנת 2005, ונישאו בשנת 2008.

לאחר שהועברו סמכויות נציבות האו"ם לידי משרד הפנים, זומנה העותרת ביום 15.9.2009 לשם מילוי טופסי בקשת מקלט. היא טענה באותה הזדמנות כי אינה יכולה לחזור לארצה ביחד עם בעלה, העותר, ולכן היא מבקשת להישאר בארץ.

ביום 11.5.2010 נערך לעותרת ראיון ביחידת ה- RSD, ובמסגרתו הצהירה כי בקשתה מבוססת על בקשתו למקלט של העותר, וכי לה עצמה אין כל חשש לחזור למדינתה. ביום 20.1.2011 נדחתה הבקשה על הסף ומהעדר עילה, לאחר שציינה בראיון כי הסיבה בעטיה אין היא נוסעת עם בעלה, העותר, לפיליפינים, היא רצונם להקים משפחה בישראל וקשיים כלכליים וחברתיים.

ביום 25.1.2011 פנה ב"כ העותרים למנהל יחידת ה- RSD בטענה לפיה היחידה סגרה בטעות את בקשת העותרת למקלט, תוך שהיא מתעלמת מן העובדה שבקשתה קשורה בבקשתו של העותר. בפנייתו ביקש לבטל את ההחלטה האמורה ולהמשיך ולהעניק לעותרת אשרה במקביל לבעלה. פנייתו של ב"כ העותרים נענתה ביום 6.2.11, ונאמר בה כי בקשתה של העותרת אינה עומדת בקריטריונים הקבועים באמנה. בעקבות מכתב זה הוגשה העתירה התלויה ועומדת בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב, אשר הוזכרה לעיל.

עיקר טענות הצדדים