מימוני ואח' נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

החלטה

החלטתי זו הינה בהמשך לבקשת החייבים להפטר, אשר נדונה בפניי ביום 12.5.10.

יצויין, כי מאז ניתנה החלטתי העקרונית בבקשה, פעלו הצדדים, גם יחד, להעמיס על תיק ביהמ"ש שלל תגובות, תשובות לתגובות ותגובות לתשובות, באופן אשר לא זו בלבד שאינו מייעל או מוסיף מימד שטרם גולה לביהמ"ש, קודם לכן כי אם גורע, מסרבל ובוודאי שאין בו כדי "להפעיל לחץ" על ביהמ"ש, על מנת לזרזו במתן הכרעה בבקשה, לפחות כל זמן שלא ניתן היה לדעת, מצבת תביעות החוב הסופית העומדת כנגד החייבים, כמו גם ממצאי החקירה כנגד החייב.

מכל מקום, ביום 12.5.10, נדונה בקשת החייבים להפטר, בהתאם למצבת תביעות החוב, אשר היתה ידועה סמוך למועד הדיון.

ע"פ דו"ח תביעות החוב שהוגש, נכון לאותו מועד, עמדה מצבת תביעות החוב המאושרת בדין רגיל, ע"ס 763,388 ₪ וכ-19,000 ₪ בדין קדימה.

במסגרת אותו דיון קבעתי כי החייבים יזכו במבוקשם, ככל ויעלה בידם, להעשיר את קופת פשיטת הרגל בסכום נוסף של -130,000 ₪ ובתנאי, שהיקף תביעת החוב בדין קדימה לטובת רשות המס, לא יעלה על 15,369 ₪.

הרציונאל, אשר הנחה אותי במסגרת החלטתי זו היה, בעיקרו, לאפשר חלוקת דיבידנד לנושים בדין רגיל בשיעור שלא יפחת מ-30 אחוז (זאת כמובן, תוך התחשבות בסכום הצבור ו/או העתיד להצבר בקופת הפש"ר ע"ש החייבים).

כיום, בקופת פשיטת הרגל מצויים 230,000 ₪ אשר, על פניו, מאפשרים חלוקת דיבידנד בשיעור של 30 אחוז (בקירוב רב).

יחד עם זאת, מאז החלטתי זו, לא זו בלבד שדיו רב נשפך, אלא שבמסגרת תכתובת ענפה בין הצדדים, הסתברו הנתונים הבאים: ראשית, הנאמנת לא כללה בדו"ח הסופי מטעמה את תביעת החוב מטעם הנושה - "אלדן", אשר לימים אושרה בסך של 33,000 ₪ (בדין רגיל); כמו כן, פנתה הנאמנת לקבלת הסכמתו של ביהמ"ש לעשות שימוש בחוקר, זאת בגין חשדותיה לפיהם, מנהל החייב עסק עצמאי, חי ונושם, אשר הינו עסק רווחי ובלתי מדווח בהליך זה. שלא לדבר על כך, כי החייב לא קיבל את אישור ביהמ"ש להתנהל כעוסק עצמאי.

מכל מקום, בגין פעולות חקירה אלו, נשאה קופת הפש"ר,עלויות המסתכמות כדי 7,540 ₪ (כולל מע"מ).

חשוב לציין, כי החייבים לא השיגו על תביעת החוב מטעם אלדן, כך שזו אושרה ע"י הנאמנת והחלטתה הפכה לחלוטה בחלוף 45 יום ממועד ההכרעה בה.

באשר לממצאי החקירה, הרי שאלו לא העלו כל ממצא משמעותי ונדמה כי חשדות אלה התבררו מוקדם מהצפוי , כ"הר שהוליד עכבר".

ברור כי נק' המוצא בדיון מיום ,12.5.10 אינה עוד לזכות החייבים ולו בשים לב לתביעת חוב מאושרת מטעם חב' אלדן, עליה לא השיגו החייבים.

זהו המקום להביע טרונייתי אודות התנהלות הנאמנת בהליך זה, אשר לא זו בלבד שהפיחה בחייבים תקווה ממשית להפטר, תוך שהנחת העבודה של ביהמ"ש והחייבים הינה דו"ח תביעות החוב, אשר הוגש מטעם הנאמנת עוד בחודש 05/2010, אלא זו מיהרה לפנות לקבלת שירותיו של חוקר פרטי, מקום בו ביהמ"ש סמך ידו על פועלה ורצינות טענותיה ואולם לימים נתברר כי טענות אלו ,הינן בבחינת "מהומה רבה על לא דבר".

מכל מקום, יהא אשר יהא, לא ניתן לומר, כי נכון למועד זה, מקיימים החייבים אודות דרישת המינימום (30 האחוז)", כפי שקבעתי בהחלטתי מיום .12.5.10 . נראה כי על מנת שביהמ"ש יפנה ויתן בידי החייבים הפטר, כמבוקש, שומה על החייבים להעשיר את קופת פשיטת הרגל בסכום אשר ישקף חלוקת דיבידנד בשיעור של 30 אחוז (או בקירוב) לנושים בדין רגיל, לרבות תביעת החוב מטעם הנושה – "אלדן".

מוכנה אני להניח לצורך העניין, כי הוצאות החוקר יחשבו כחלק מתשלומי החייבים לענין חישוב הדיבידנד ואולם לא כך הדבר, באשר לתביעת החוב מטעם הנושה – "אלדן", לגביה לא השיגו החייבים ולא הגישו כל ערעור מטעמם.

באשר לבקשת הנאמנת לפסוק שכרה בהליך, הרי שכל עוד לא ינתן בידי החייבים צו הפטר, ובפרט כאשר לנאמנת, שולם , עד כה, סך של כ-18,000 ₪ כשכר ביניים, הרי שלא מצאתי לנכון להכריע בבקשתה לפסיקת שכ"ט, כבר בשלב זה, בפרט כאשר כנגד הנאמנת עומדות טענות, כבדות משקל, ביחס להתנהלותה בהליך זה, אשר צריכות להיבחן לעומקן.

מכל מקום ולנוכח החלטתי זו, הנני להורות לכונ"ר להגיש לעיוני בתוך 20 יום, הודעה ובה פירוט הסכום הנדרש, אותו נדרשים החייבים להפקיד, על מנת לאפשר חלוקת דיבידנד בשיעור של 28 אחוז, מעבר לזה שהופקד עד כה, כאשר סכום זה לא יכלול את רכיב שכר טרחת החוקר.

עם קבלת הודעת הכונ"ר, יוכלו החייבים לדעת, אל נכון, מצבם בהליך ובמידת הצורך יעדכנו את ביהמ"ש בדבר יכולתם להפקיד הסכום הנדרש ופרק הזמן שנדרש לצורך כך שאם לא כן, תידחה בקשתם להפטר וכל שכן בשלב זה.

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ב, 09 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.