מימון נ' עיריית בית שמש

החלטה

הרקע לבקשה

1.המבקשת הגישה תובענה ייצוגית ובקשה לאישור התובענה לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק"). נושא התובענה היה גבייה עודפת שגבתה המשיבה מהורי תלמידים בגני הילדים הממלכתיים והמממ"ד בבית שמש עבור הפעלת תכנית "קרן קרב", באופן הנוגד את הנחיות משרד החינוך.

2.ביום 10.12.12 הודיע המשיבה לבית המשפט על חדילה מגבייה לפי סעיף 9 לחוק.

3.בתחילת חודש יוני 2013 נחתם בין הצדדים הסכם פשרה במסגרתו התחייבה המשיבה להשיב לחברי הקבוצה את תשלומי הגבייה הפסולה שהללו שילמו בשנת תשע"ג בסך של 84 ₪ להורה. בסה"כ התחייבה המשיבה להשיב להורים סך של 151,200 ₪. בנוסף התחייבה המשיבה להעמיד לרשות חברי הקבוצה סך של 250,000 ₪ לצורך שיפוץ גני ילדים בתקציב מיוחד מעבר לתקציב החינוך הרגיל של המשיבה לגני ילדים אלו (להלן: "ההסכם").

4. ההסכם פורסם בעיתן יומי ולא הוגשו התנגדויות כלשהן. לאחר שהיועמ"ש הודיע לבית המשפט כי אינו מתנגד לאישור ההסכם, אושר ההסכם על ידי בית המשפט ביום 27.11.13. שאלת הגמול למבקשת ושכר הטרחה לבא-כוחה, לא הוסכם בין הצדדים והוא עניינה של החלטה זו.

טענות הצדדים

5. המבקשת טענה לקבלת גמול בסך של 40,000 ₪ ושכ"ט לבא-כוחה בסך של 200,000 ₪. לדבריה, הושקעו בתיק מאמצים ושעות עבודה רבות, שכן מדובר בנושא חדש שלא הוגשו לגביו תביעות ייצוגיות קודמות. בשל כך, נדרש לימוד מעמיק של החומר וקיום שיחות עם גורמים שונים. בכך גם נטלה על עצמה המבקשת סיכון לא מבוטל.

6.באשר לתפוקה נטען כי אין ספק שבשל הגשת התובענה שינתה המשיבה את אופן הגבייה וחדלה מהגבייה הפסולה, בה נהגה למעלה מעשור, והיא אף התחייבה לפצות את חברי הקבוצה בסכומים לא מבוטלים. נטען כי יש לכמת את שיקולי התפוקה בממצבים מעין אלו, בו רשות מודיעה על חדילה, לפי הסכום שהיה נגבה במשך שנתיים לולי הודעת החדילה. במקרה זה, סכום ההטבה הישירה לחברי הקבוצה עומד על סך של 703,600 ₪ (151,200 ₪ לשנת תשע"ג, סכום דומה לכל אחת משתי השנים הבאות, וההשקעה בגנים בסך של 250,000 ₪).

7.המבקשת ציינה, כי המשיבה לא השיבה כספים ביוזמתה לחברי הקבוצה אלא רק לאחר הגשת התובענה. בהקשר זה היא דחתה את טענת המשיבה שהועלתה כבר במסגרת ההסכם כי המשיבה החליטה עוד לפני הגשת התובענה לחדול מהגבייה. המבקשת הצביעה על כך שברשותה קבלות ממועדים מאוחרים לקבלת ההחלטה וכן הצביעה על פרסום של המשיבה הדורש מההורים את תשלום הכספים במועד המאוחר לקבלת ההחלטה הנטענת. פניות מקדימות למשיבה מצד גורמים שונים, ביניהם יו"ר ועד ההורים העירוני לא הועילו ולא נותר לה ברירה אלא להגיש את התובענה.

8.המבקשת הוסיפה כי אין ספק שמדובר בתובענה בעלת חשיבות ציבורית שהביאה תועלת צבירוית לקבוצה גדולה ומשמעותית מתושבי העיר בית שמש.

9.מנגד טענה המשיבה כי אין מקום לפסוק דבר למבקשת ולבא-כוחה. לדבריה, המשיבה קיבלה החלטה שמשמעותה חדילה מגביית הכספים נשוא התובענה, בכלל זה, החזר חלקי ופיצוי, על דעת עצמה עוד בטרם הוגשה התובענה. היא הצביעה על כך שכבר ביום 26.03.12 פנה חבר מועצת העיר בית שמש בעניין נשוא התובענה, וביום 18.04.12 נערכה פגישה בה נכחו בין היתר גזבר המשיבה ונציג הלשכה המשפטית של המשיבה. בישיבה הוחלט כי משיבה תחזיר הפרשי גבייה בגין אותה שנה, תחדל מגבייה עודפת בעתיד ותיפגש עם נציגי ועד ההורים ותציע להם פיצוי חד פעמי בדרך של השקעה בגני ילדים. החלטות אלו היו ידועות לוועד ההורים העירוני. בהמשך הוחזרו כספים להורים, כאשר בשל עיכוב מטעמים טכניים ההחזר ניתן רק בחודש ינואר 2013 אך זאת בתוספת הצמדה. לאחר הגשת התובענה הודיעה המשיבה, מטעמי זהירות, על חדילה תוך ציון כי החדילה נעשתה עוד טרם הגשת התובענה, כאמור. בנסיבות אלו, המשיבה הייתה פטורה לפי החוק מתשלום פיצוי והיא החליטה לפנים משורת הדין לפצות את חברי הקבוצה.

10.המשיבה דחתה את טענות המבקשת בדבר מורכבות העניין והסיכון שהיה גלום בהגשת התובענה וטרחתו של בא-כוח המבקשת הייתה מינימאלית ביותר. בהקשר זה ציינה המשיבה כי היא ניהלה משא ומתן עם וועד ההורים ובסיומה התגבש ההסכם, כשב"כ המבקשת נכח בישיבת המשא ומתן אך לא נטל בו חלק משמעותי. גם אין צורך במעורבותו בעתיד, שכן המשיבה כבר החלה ביישום ההסכם. המשיבה הוסיפה כי המבקשת ובא-כוחה מעולם לא פנו למשיבה במכתב התראה לפני הגשת התובענה ומדובר בהתנהלות שלא בתום לב. התובענה גם הוגשה תחילה לבית משפט השלום הנעדר סמכות עניינית לדון בה. כמו כן, התובענה הוגשה להשבת סכומים שנגבו בשבע השנים האחרונות שעה שתקופת ההתיישנות במקרה זה עומדת על שנתיים. לתובענה כמו גם פעולותיו של בא כוח המבקשת לא הייתה כל השפעה על קבלת החלטות המשיבה. צוין גם כי המבקשת ובא-כוחה נשואים זל"ז והתשלומים נשוא התובענה מתייחסים לילדיהם המשותפים, ובנסיבות אלו ב"כ המבקשת היה מנוע מלייצגהּ, ומדובר בהעדר ייצוג הולם כנדרש לפי סעיף 8 לחוק.

דיון והכרעה

11.מדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשות, עליה חלות הוראות סעיף 9 לחוק. משהוגשה הודעת חדילה, יש לדון בשאלת הגמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו בהתאם לסעיף 9(ג) לחוק ולאור השיקולים הקבועים בסעיפים 22(ב) ו-23 לחוק. סעיף 22(ב) קובע כי במסגרת קביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין היתר, בטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה; התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; ומידת החשיבות הציבורית של התובענה. באשר לשיעור שכר הטרחה של ב"כ התובע קובע סעיף 23 לחוק, כי בקביעת שיעור שכר הטרחה יובאו בחשבון, התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; מורכבות ההליך, בכלל זה הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וההוצאות שהוציא לשם כך; מידת החשיבות הציבורית של התובענה; אופן ניהול ההליך, והפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית.

12.במקרה זה, לא יכולה להיות מחלוקת כי נושא התובענה הוא נושא בעל חשיבות ציבורית. אין מחלוקת כי מדובר בגבייה בלתי חוקית שנמשכה שנים לא מעטות. עם זאת, המשיבה קיבלה החלטה על הפסקת הגבייה וכן מתן פיצוי לחברי הקבוצה, עוד בטרם הוגשה התובענה. אמת הדבר, שההחלטה לא יושמה לאלתר, ואולם לאור קיומה של ההחלטה, שניתנה בין היתר לאור פניית חבר מועצה, יש רגליים של ממש לסברה כי פנייה אחת של המבקשת או בא-כוחה למשיבה, הייתה מביאה ליישום ההחלטה ומייתרת לחלוטין את הגשת התובענה. בעניין זה, בצדק נטען כי הגשת התובענה מבלי שקדמה לה פנייה כלשהי מצד המבקשת, יש בה כדי להשפיע על היקף הגמול ושכר הטרחה, שכן הוראות החוק, בכלל זה בקביעת מעמד של "תובע מייצג", נועדו בין היתר ליצור תמריץ לכך שהדיון בבקשה לאישור התובענה הייצוגית ובתובענה עצמה ינוהל ביעילות ובהגינות (ע"א 9134/05 לויט נ' קו-אופ צפון, אגודה שיתופית לשירותים בע"מ, 7.02.08), ונסיבות העניין מלמדות כי לא כך היה במקרה זה. כך, שככל שיש עניין ציבורי ביצירת תמריץ להגשת תובענות מסוג זה, ישנו גם עניין ציבורי שלא לאפשר הגשת תובענות סרק ייצוגיות או מנופחות, כמו גם כאלו שניתן היה להביאן לפתרון באמצעות פנייה אחת קטנה (השוו ע"א 9134/05 בעניין לויט). בהקשר זה, בצדק גם נטען כי יש להביא בחשבון גם את העובדה שהתובענה הוגשה תחילה לבית משפט שלא היה מוסמך לדון בה, ונתבע בה סכום שעל חלקו הגדול חלה התיישנות. גם לא ניתן להתעלם מטענות המשיבה אודות העדר ייצוג הולם, הבא לידי ביטוי בכך שב-כוח המבקשת הוא בן זוגה והוא חובש אפוא, שני כובעים, שכן התובענה נוגעת לו עצמו בדיוק כפי שהיא נוגעת למבקשת (השוו ת"צ (ת"א) 1934/09 גולדברג נ' אקסלנס נשואה גמל ופניסה בע"מ, 29.04.12; ת"צ (ת"א) 2728/07 שילה נ' ספירנט מוטורוס בע"מ, 18.02.13).

13.כמו כן, בנסיבות אלו, בהן קיימת החלטה של המשיבה עצמה בה נכתב מפורש כי הגבייה הייתה שלא כדין, אין מקום לקבל את הטענה כי מדובר בעניין מורכב שדרש השקעה רבה. בעניין זה מקובלת עלי טענת המשיבה, כי מדובר בנושא פשוט המוסדר במפורש בחוזר מנכ"ל משרד החינוך, וגם המבקשת עצמה ובא-כוחה לא ידעו להצביע על פעולות מסובכות ומורכבות שנאלצו לבצע, והם ציינו רק איתור תיעוד תשלומים שהמבקשת ביצעה, קיום שיחות טלפון עם נציגי מחלקת חינוך בעירייה ובתכנית "קרן קרב" ופגישות עם נציגי ועד ההורים וגופים שונים במשיבה. גם סיכון גדול אין לראות בהגשת תובענה שהמשיבה כבר הודתה בצדקתה.

14.לא מצאתי אפוא, כי מדובר בתובענה מורכבת שהגשתה הייתה כרוכה בטרחה רבה וודאי לא בנטילת סיכון מיוחד. אופן ניהול ההליך גם הוא לא מצדיק מתן שכר טרחה משמעותי, וודאי נוכח אי מתן התראה עובר להגשת התובענה.

15.על אף כל זאת, לא ניתן לקבל את הטענה כי התובענה לא הביאה כל תועלת, שכן למעשה, אין מחלוקת כי בפועל, הפסקת הגבייה ומתן הפיצוי לחברי הקבוצה באו רק לאחר הגשת התובענה. ויש אפוא, לפסוק גמול למבקשת ושכר טרחה לבא-כוחה, אך זאת במשורה.

בהביאי אפוא, בחשבון את כל האמור, אני קובע כי הגמול המיוחד יעמוד על סך של 5,000 ₪, ושכ"ט עו"ד יעמוד על סך של 15,000 ₪.