חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

מימון נ' בראנץ ואח'

: | גרסת הדפסה
ה"פ
בית משפט השלום נתניה
3939-02-13
12.2.2013
בפני :
יעל קלוגמן

- נגד -
:
מסעודה אולגה מימון
:
1. אלפונסו בראנץ
2. משרד הרישוי נתניה

החלטה

החלטה

1. בתובענה ביקשה המבקשת פסק דין הצהרתי, כי המיטלטלין שבביתה שייכים לה.

התובענה הוגשה כנגד מר אלפונסו בראנץ (להלן: הנושה) וכנגד משרד הרישוי.

בנימוקי התובענה נאמר כי המבקשת מבקשת להחזיר לה את רישיון הנהיגה שלה, בשל מצבה וצרכיה, כפי שצויינו שם. בנימוקים הללו, ואף בתצהירה, העלתה המבקשת טענות כנגד פסק הדין אשר הנושה פתח הליך הוצאה לפועל לשם ביצועו.

2.על פי החלטתי מיום 4.2.13, המציאה המבקשת את פסק הדין שציינה בתובענה ובתצהיר.

מדובר בפסק דין מיום 26.10.2000, שניתן כנגד המבקשת, לזכות הנושה, בתביעה קטנה 2095/00, בהעדר הגנה (להלן: פסק הדין).

3.בתגובתו לתובענה, ולבקשה להחזרת רישיון הנהיגה, טוען ב"כ הנושה כי בהיותה של המבקשת עצמה החייבת על פי פסק הדין, אין לנושה, כמובן, התנגדות למתן פסק דין הצהרתי כי המיטלטלין שבדירתה שייכים לה, אך אין כל נפקות או טעם ענייני במתן סעד כזה.

ב"כ הנושה צודק בטענתו, כי הסעד "האמיתי", שהמבקשת ביקשה, הוא ביטול ההגבלה על רישיון הנהיגה שלה, שהושתה במסגרת הליך ההוצאה לפועל לביצוע פסק הדין.

ב"כ הנושה צודק אף בטענתו כי ההליך שנקטה המבקשת בתובענה דנן הוא שגוי, וכי את ביטול ההגבלה על רישיון הנהיגה על המבקשת לבקש במסגרת תיק ההוצאה לפועל, ולא בתובענה לביהמ"ש.

עוד צודק ב"כ הנושה בטענתו כי אין המבקשת יכולה - במסגרת התובענה דנן - לטעון כנגד פסק הדין, שהפך חלוט זה מכבר.

4.הטעם הענייני בבקשת סעד הצהרתי לגבי בעלות במיטלטלין קיים רק כאשר מבקש הסעד האמור אינו החייב כלפי הנושה, והבקשה היא להגן על בעלותו של המבקש במיטלטלין כנגד נושה של אדם אחר, שמבקש להיפרע מהם את חובו של האחר.

5.במקרה זה, המבקשת עצמה היא החייבת כלפי הנושה, ועל כן אין טעם ענייני, ואין נפקות, להצהרה על בעלותה במיטלטלין שברשותה.

התנגדות לאמצעי שננקט במסגרת הליך ההוצאה לפועל; ובמקרה זה - הגבלות על רישיון הנהיגה של המבקשת - מקומה אכן במסגרת הליך ההוצאה לפועל, ולא בתובענה לביהמ"ש.

6.לפיכך אין התובענה מראה עילת תביעה, לא כלפי הנושה ואף לא כלפי משרד הרישוי, שהוא המשיב מס' 2 בתובענה.

7.על כן, ובהתאם לתקנה 100 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אני מוחקת את התובענה.

8.המבקשת תשלם לנושה (המשיב 1 בתובענה) הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 750 ₪, בגין התגובה שהמציא, בהתאם להחלטתי מיום 4.2.13.

אם לא ישולם הסכום תוך 30 יום, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

9.המזכירות תשלח החלטה זו למבקשת, לב"כ המשיב 1 ולמשיב 2 (משרד הרישוי).

ניתנה היום, ב' אדר תשע"ג, 12 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:

לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>