מימון נ' איסקוב

פסק דין

כללי

1. זהו ערעור על פסק דינה של כב' השופטת סמדר קולנדר אברמוביץ' בבית משפט השלום בנתניה מיום 1.11.11 בתיק תמ"ר 10-03-10332 (להלן: "פסק הדין").

2. המערער הינו עורך דין במקצועו (להלן: "המערער" או "עורך הדין").

המשיב (להלן: "המשיב" או "הלקוח"), עבד אצל מעסיקו לשעבר ושכר את שירותיו של עורך הדין על מנת שזה האחרון יגיש תביעה בעניין פיצויי הפיטורים להם היה זכאי, כך לטענתו.

3. המערער והמשיב התקשרו בהסכם שכר טרחה ביום 2.11.08 לשם ייצוג המשיב לצורך "גביית כספים מהמעסיק בכל הליך שהוא" (להלן: "ההסכם").

4. ביום 15.12.08 הגיש המשיב באמצעות המערער תביעה נגד מעסיקו לשעבר בגין "פיצויי הפיטורים, דמי כלכלה, הפרשי שכר, שעות קיץ, פידיון חופשה, הפרשי תגמולים מקרן פנסיה והלנת שכר, בסך כולל של 373,353 ₪"(להלן: "התביעה בבית הדין לעבודה").

5. מעסיקו של המשיב לא התגונן וביום 7.4.09 ניתן נגדו פס"ד בהיעדר (להלן: "פסק הדין בבית הדין לעבודה").

6. ביום 21.7.09 שלח המשיב באמצעות המערער למעסיק התראה לפשיטת רגל וביום 19.10.09 הגיש בקשה למתן צו כינוס נכסים והכרזה על פשיטת רגל כנגד מעסיקו לשעבר בתיק פש"ר 5612/09 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (להלן: "הבקשה לפשיטת רגל"). לטענת המשיב ההתראה והבקשה לא הוגשו על דעתו למרות ששילם את האגרה לצורך הגשת הבקשה.

7. המעסיק הגיש התנגדות למתן צו כינוס הנכסים ובין היתר טען כי הגיע להסדר חוב עם המשיב לפיו התחייב המשיב לבטל את כל ההליכים המשפטיים כנגד המעסיק לשעבר.

8. להתנגדות המעסיק לשעבר צורף הסכם שנחתם עם המשיב ביום 20.10.09, לפיו הגיעו הצדדים להסדר לסילוק סופי ומוחלט של כל התביעות ובכלל זה פסק הדין בבית הדין לעבודה והבקשה לפשיטת רגל כנגד תשלום סך כולל וסופי של 36,000 ₪ ששולם למשיב בתשלומים (להלן: "הסכם הפשרה").

9. המערער הופתע מטענת המעסיק, שכן הסכם הפשרה נחתם שלא בידיעתו וללא הסכמתו והוא סבר כי הוא זכאי בכל מקרה לתשלום שכר טרחתו בסכום של 25% בתוספת מע"מ מהסכום של 350,000 ₪ (סכום פסק הדין בבית הדין לעבודה) משמע 87,500 ₪ בתוספת מע"מ.

10. המשיב סירב לתשלום הסכום האמור, שכן טען שהוא כלל לא ביקש מהמערער לנקוט בהליכי פשיטת הרגל וכי הוא הגיע להסדר עם מעסיקו לשעבר לאחר תקופה ארוכה בה נוכח כי המערער אינו מצליח לגבות עבורו את הכספים המגיעים לו והוא היה מוכן בסופו של יום לשלם למערער לכל היותר 25% מתוך 36,000 ₪ שהיה אמור לקבל במסגרת הסכם הפשרה.

11. המערער, שהחזיק בידו שטר ביטחון שקיבל אותו כבטוחה במסגרת הסכם שכר הטרחה, מילא בעצמו את הסכום בסך של 100,050 ₪ והגיש אותו לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל.

12. המשיב הגיש התנגדות לביצוע השטר ובמסגרת התנגדותו הודה, שחתם על הסכם שכר הטרחה אך טען שהינו אדם חולה ומוגבל ולאחר שראה שהתובע אינו גובה את הסכום שנקבע בפסק הדין, חתם על הסכם הפשרה. המשיב לא התכחש בחובתו לשלם למערער 25% מהסכום שהיה אמור לקבל בפועל - 36,000 ₪.

הרשמת שדנה בהתנגדות נתנה פסק דין חלקי כנגד הנתבע בהתאם על סך 5,750 ₪ + מע”מ המהווים 25% מהסך של 36,000 ₪ ולגבי היתרה נתנה למשיב רשות להתגונן.

13. התיק הועבר לדיון בפני כב' השופט סמדר קולנדר אברמוביץ, ובדיון שהתקיים בפניה ביום 9.2.11 טען המערער שהוא כלל לא היה מעורב ולא ידע על קיומו של הסכם הפשרה, וכי לא היה מקום מצד המשיב לחתום על הסכם הפשרה ללא ייצוגו, באשר ללא כל קושי היה ניתן לקבל מהמל"ל בהליך של פשיטת רגל לפחות סך של 78,000 ₪ ומשכך הוא זכאי למלוא סכום שכר הטרחה כפי שמולא בשטר הביטחון.

14. המשיב טען כי חתם על הסכם הפשרה, רק לאחר שנוכח שהמערער אינו מצליח לגבות עבורו כספים ולאחר שהובהר לו שאם לא יחתום לא ישלם לו המעסיק דבר.

הסדר דיוני

15. הצדדים הסכימו שלא לחקור בחקירות נגדיות ולסכם טענותיהם בהסתמך על החומר המצוי בתיק בית המשפט.