מימון ליאורה נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות ה נאצים

פסק דין

לפנינו ערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים ('החוק').

בהצהרתה הראשונית משנת 2001 מסרה העוררת גרסה קצרה ולקונית בדבר בריחות מכפר לכפר.

בהודעה משלימה מיום 24.9.02 הוסיפה כי הנדודים נגרמו בשל "רדיפות אנטישמיות". עוד הזכירה חוויה טראומטית של הפצצה שפגעה בבני אדם ובעקבותיה ראתה העוררת חלקי גופות תלויים על העצים.

בערר נטען לבריחה מפחד הגרמנים; אך לא פורטו הנסיבות האישיות והמשפחתיות שעמדו ביסודה.

בעדותה לפנינו פירטה העוררת יותר. היא העידה כי הנה זוכרת היטב את לקיחת הגברים מבית לבית, לרבות אביה ואחיה, והחזרתם לאחר 8 ימים. בעקבות אירוע זה, ומחשש שהאב והאח יילקחו שוב, ברחו לכפרים, מהלך מספר ימים. העוררת שבה והזכירה את החוויה הטראומטית של ההפצצה. לדבריה היה להם מקלט, ובדרכה אליו ראתה את הבחור שנפגע על פתח המקלט. הבריחה לכפרים הייתה מיד לאחר חזרתם של האב והאח.

כתמיכה בגרסת העוררת הוגש תצהירו של בן דודה, מאיר פדלון. המצהיר מאשר את הגרסה בדבר לקיחת האב והאח ושחרורם לאחר מספר ימים, אירוע שלאחריו ברחה המשפחה לאזור יידר, משם חזרה רק לאחר עזיבת הגרמנים.

המצהיר לא התייצב לחקירה. לפי הודעת ב"כ העוררת – סירובו נבע מ"חשבון משפחתי" עם העוררת.

לפנינו, אפוא, תשתית ראייתית גבולית.

אמנם, גרסתה המפורטת של העוררת ניתנה לראשונה רק בעדותה לפנינו, ולא פורטה בהצהרתה הראשונית. אולם, הצהרתה הראשונית הייתה מאוד קצרה ולקונית. לפיכך אין לראות בכך משום חוסר קוהרנטיות, אלא תוצאה של הדרכה בלתי מתאימה במעמד מתן ההצהרה ראשונית.

גם המכתב המשלים נכתב בטרם הייתה העוררת מיוצגת, מן הסתם ללא הדרכה בדבר הצורך לפרט נסיבות רלבנטיות לעילות הנרדפות. במכתב המשלים מופיעה כבר גרסת הנרדפות, הגם שללא פירוט.

גם בערר, שכבר הוגש בהיות העוררת מיוצגת, לא נזכרו הנסיבות הספציפיות שפורטו בעדותה לפנינו.

הגרסה המפורטת, קרי: סיפור לקיחתם של האב והאח ושחרורם לאחר מספר ימים, דבר שבעקבותיו ברחה המשפחה מטריפולי – נתמכת בתצהיר מר מאיר פדלון; הגם שהמצהיר לא התייצב להיחקר עליו. כמו כן, הפרט הרלבנטי בתצהיר היה למעשה עדות-שמועה; אם כי מדובר בשמועה שנפוצה "בזמן אמיתי", וככל שיש להתייחס אל התצהיר כאמין – ובשים לב לאילוץ שלא להיות בררניים בבחינת הראיות הנוגעות לאירועים שאירעו בזמן מלחמה לפני כ-70 שנה (בבחינת: "בהיעדר סוסים ייחבשו אוכפים לכלבים") – יש מקום לתת משקל מסוים גם לעדות-שמועה זו.

יוזכר כי לכאורה לא היה למשפחה מניע חזק לברוח מטריפולי בגלל ההפצצות, משום שהיה להם מקלט; כעדות העוררת בהיותה משיחה לפי תומה בעניין אחר [פרוטוקול מיום 3.3.10, עמ' 2].

במצב ראייתי גבולי זה, ולאור הגישה הנוטה כלפי חסד באשר לתביעותיהם של ניצולי השואה לתגמול – החלטנו לקבל את הערר באופן חלקי, כלהלן.

בהתאם למה שנאמר בעניין ע"ו (ת"א) 25231-08-10 גוילי טוני נ' הרשות המוסמכת מיום 21.2.11 [פסקה 3 להערותיו של האב"ד, השופט ישעיהו שנלר] – אין זה המקום לפסוק לעוררת תגמול למפרע ממועד הגשת תביעתה הראשונית, שבה לא פורטה הגרסה המזכה.

לאור התשתית הראייתית הגבולית כאמור הוחלט להורות על תשלום התגמול למפרע רק מחודש אפריל 2010, בהתאמה לזכאות לפי החלטת הממשלה מחודש ספטמבר 2010. יוער כי מועד זה סמוך למועד העדות הראשונה בדבר הגרסה המזכה, שנמסרה בחודש מרץ 2010.

לפיכך הערר מתקבל באופן חלקי, במובן זה שהתגמול ישולם למפרע מיום 1.4.10.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"א, 25 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

כב' השופט שלמה פרידלנדר – יו"ר