מילשטיין נ' שוורץ

פסק-דין

1.הורתו של הליך זה בבקשה לביצוע שני שיקים שנמשכו על ידי הנתבעת לטובת התובע. האחד, שיק מס' 03583767 ע"ס 4,400 ₪ למועד פירעון 20.11.04. השני, שיק מס' 03583768 ע"ס 4,400 ₪ למועד פירעון 20.12.04. הבקשה הוגשה ביום 1.11.11 בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים במסגרת תיק מס' 03-25928-11-7.

2.ביום 6.12.11 הוגשה התנגדות אשר הועברה להכרעה בבית משפט השלום בירושלים מכוח סעיף 81א (ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ובאי כוחם ביום 30.4.12 הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה, ההתנגדות תתקבל ונוכח סכומה בירור התביעה יתברר בהליך של סדר דין מהיר.

3.לטענת הנתבעת, כפי שעולה מההתנגדות והתצהיר התומך שהוגשו על ידה, עסקינן בשיקים שהינם חלק מסדרה בת עשרה שיקים שנמשכו על ידה כשהם חתומים על ידה ללא שם נפרע, זאת, על מנת להבטיח הלוואה שביקשו ליטול מהגמ"ח לצורך חתונת בנה, יהשוע זאב. כאשר הגמ"ח היה אמור למלא את שמו כשם הנפרע באמצעות חתימה וחותמת מטעמו. בנוסף הסבירה הנתבעת, כי על פי הנהוג בעדה החרדית, ניתנות הלוואות לצורך מימון חתונות. השיקים הנ"ל אבדו או נגנבו במהלך שנת 2004 והודעה על כך התקבלה ממי שהיה אמור לקבלם. נוכח זאת, הנתבעת הורתה על ביטולם. לדבריה, לא התקבלה כל תמורה בגין השיקים הנ"ל, שכן, ההלוואה שהשיקים אמורים היו להוות ביטחון לה - לא יצאה אל הפועל בשל אובדנם של אלה.

טענה נוספות שהועלו על ידי הנתבעת יפורטו בקצרה כדלקמן: הצדדים לתיק זה, קרי, אוחז השיק ומושכת השיק אינם צדדים קרובים ואין ביניהם הכירות מוקדמת ולא בוצעה כל עסקת יסוד ביניהם; אחיזתו של המבקש בשיקים הינה בחוסר תום לב; השיקים הופקדו בבנק לאחר תקופה בת למעלה מ- 7 שנים ומשכך השיקים התיישנו; כי השיקים לא היו תקינים ושלמים על פי מראיהם בעת קבלת האחיזה בהם על ידי התובע ומשכך, יש להסיק כי הם אינם שיקים ברי פירעון וכן, כי התובע האוחז בהם אינו במעמד של "אוחז כשורה". כמו כן ובנוסף, נטען, כי התובע אינו אוחז בעד ערך.

גירסת התביעה:

4.בתצהיר עדות ראשית שהוגש על ידי התובע הצהיר התובע, כי קיבל את סידרת השיקים של הנתבעת ממר מרדכי שמואל כהנא שפירא במהלך שנת 2004 בגין חוב שהאחרון חב לו בסך 44,000 ₪. כמו כן, ציין, כי כאשר קיבל את השיקים לידיו הם היו ללא שם נפרע, אך חתומים על ידי הנתבעת וכאשר זמני הפירעון מצויינים על גביהם. התובע מילא את שמו כשם הנפרע על גבי השיקים. דא עקא, כי נוכח בקשת הנתבעת שלא להפקיד את השיקים חל שיהוי בהצגתם לפירעון. בחקירתו הנגדית אישר התובע, כי אינו מכיר את הנתבעת וכי לא התקשר אליה בעת שמילא את השיק באופן שרשם את שמו כמוטב. כמו כן, התובע אישר, כי לא הלווה למר שפירא סך של 44,000 ₪, אלא, בא עימו בחשבון בדרך של קיזוז. כמו כן, אישר, כי מלבד הפנייה למר שפירא לא נקט בכל פעולה במהלך השנים. כמו כן, אישר, כי לא דרש ערב נוסף לקיזוז של הסכום הזה וכן, אישר, כי אין בידיו מסמכים המתעדים פעולות אלה.

5.בתצהיר עדות ראשית שהוגש על ידי מר מרדכי שמואל כהנא שפירא מטעם התובע, גולל העד את נסיבות קבלת השיקים לידי התובע. לטענתו, בחודש פברואר 2004 פנה אליו מר משה יוסף ברלינר לצורך קבלת הלוואה על סך 10,000 $ שתושב ב-10 תשלומים שווים בסך 4,400 ש"ח כל אחד. שכן, סכום זה היה שווה באותה עת לערכם של 44,000 ₪. התובע התנה מתן ההלוואה בקבלת בטחונות של שני ערבים. האחד, שטר חוב שחתום על ידי מר חנוך רוטה והשני עשרה שיקים מעותדים של הנתבעת. לטענתו, התובע התקשר לכל אחד מהערבים לצורך אישור ערבויותיהם. את השיקים הנ"ל מסר מר שמואל כהנא לתובע לו היה חייב סך של 44,000 ₪. בחקירתו הנגדית העלה העד גירסה חדשה, לפיה, מר משה יוסף ברלינר קיבל סך ההלוואה עבור משה שוורץ בעלה המנוח של הנתבעת. כמו כן, טען טענה חדשה שלא נטענה בתצהירו, כי ההלוואה נועדה עבור מוסד לימודי שהמנוח משה שוורץ ז"ל היה בעליו. כמו כן, העד אישר, כי הנתבעת אומנם לא אישרה לו לסחר את השיקים לצדדים שלישיים אך למיטב הבנתו הוא לא היה צריך לבקש הסכמתה לכך. העד העיד, כי מסר את השיקים לתובע כחודש חודשיים לאחר שקיבלם לידיו.

6.עוד עלה בחקירתו הנגדית של עד התביעה, מר יוסף ברלינר, כדלקמן:

" רוטה היה ערב להלוואה בצורה הזאת, אני לקחתי בתור שליח של הרב שוורץ ז"ל, שביקש ממני לעזור למוסד, וביקש ממני להשיג הלוואה בשבילו, עד שהגעתי לשפירא, תמורת השיקים שנתן שוורץ ז"ל, הסכים שפירא להלוות את הסכום של 10,000 $.... שפירא לא הסכים לסמוך על השיקים של שוורץ ז"ל בלבד, והוא רצה עוד ערב, ואז פנינו לרוטה" (פרו' בעמ' 13 שורות 22-26). בחקירתו החוזרת שב העד והצהיר, כי ההלוואה ניטלה עבור מר שוורץ ז"ל, הבעלים של המוסד "אבני מילואים". כמו כן, אישר שאת כספי ההלוואה העביר למר שוורץ ז"ל (פרוט' בעמ' 14 שורות 17-20).

גירסת ההגנה:

7.הנתבעת הגישה תצהיר עדות משלים מטעמה במסגרתו הכחישה היא טענות התובע באשר לנסיבות קבלת השיקים לידיו ולהיכרות בין בעלה, מר אשר שוורץ, לבין מר משה ברלינר או מרדכי מילשטיין או שמואל שפירא או שלמה חנוך רוטה. כמו כן, גירסת ההגנה נתמכה בתצהירו של בעלה של הנתבעת, מר אשר שוורץ, שציין שאין לו היכרות כלשהי עם התובע. בנוסף, צירפה הנתבעת תצהיר מטעם מר אהרון אקשטיין ומר דויד דוידוביץ.

8.בחקירתה הנגדית, אישרה הנתבעת, כי הינה חתומה על השיקים. כמו כן, אישרה, כי ביטלה את השיקים מיד כשנודע לה, כי הם אבדו בסמוך למועד ביטולם ( 16.6.04). כאשר נשאלה כיצד מתיישבת טענתה לבקשה לנטילת הלוואה עבור חתונת הבן במהלך שנת 2004 עם העובדה, כי הבן התחתן עוד בחודש ינואר 2003 הנתבעת השיבה כי אינה זוכרת. לאחר מכן, הניחה הנחה, כי יכול להיות, כי התבקשה הלוואה בגין חובות אחרים וכי אינה זוכרת לאיזו מטרה היא ביקשה את ההלוואה מהגמ"ח.

9.במהלך ישיבת ההוכחות בתיק זה העיד אף מר רוטה שלמה. בחקירתו הראשית מסר העד, כי שטר החוב שנמסר למר מרדכי שמואל נסוב סביב הלוואה שביקש מר ברלינר ליטול לצורך מוסד "אבני מילואים".

10.בסיכומי התובע נטען, כי יש לדחות את גירסת הנתבעת זאת בהיותה בלתי קוהורנטית ומתחמקת. כך לא ידעה הנתבעת להשיב לאיזה גמ"ח נמסרו השיקים ולא שללה כי יתכן ואת השיקים מסר בעלה לגמ"ח. כמו כן, ב"כ התובע הצביע על כך, כי גירסת הנתבעת אינה מתיישבת עם מבחן השכל הישר. שכן, לשיטתה מסרה סידרה של עשרה שיקים בגובה סכום ההלוואה המבוקשת כארבעה חודשים לפני שזו אושרה לה ובטרם קיבלה את כספי ההלוואה ?!

11.בסיכומי הנתבעת טוענת ב"כ הנתבעת, כי השיהוי הרב בהגשת השיקים הנ"ל לביצוע גרמו לנתבעת נזק ראיית, בין היתר, של שמו של הגמ"ח ממנו נטלה את ההלוואה עבור חתונת בנה ואת תאריכי החתונות המדוייקים של כל ילדיה. בנוסף הצביעה על כך כי חלוף הזמן גרם לכך, כי נבצר מעד מרכזי בפרשת ההגנה מלהעיד נוכח פטירתו.

דיון ומסקנות:

12.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בעדויות הצדדים ובראיות שהוגשו במסגרתן ושקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל. להלן נימוקיי.

13.יוער כבר עתה, כי מלבד השיקים עצמם שהוצגו כראיה בתיק, גירסאות שני הצדדים לוקות בהיעדר ראיות ומסמכים בכתב כדבעי. בהינתן הראיות והעדויות שעמדו בפני -הנני מעדיף את גירסת התובע על פני זו של הנתבעת.

14.באשר לשאלת ההתיישנות אקדים ואומר, כי אף לשיטת הנתבעת לא חלפה תקופה בת שבע שנים תמימות בגין השיקים נשוא הליך זה ומשכך דין טענתה בעניין זה להידחות. באשר לגירסת הנתבעת, כי השיקים אבדו או נגנבו סבורני, כי העיקר חסר מן הספר ודין גירסת ההגנה בעניין זה להידחות ממספר טעמים: האחד, חזקת התמורה לא רק שלא נסתרה אלא נתמכה בעדויות נוספות כפי שיפורט להלן. השני, גירסת הנתבעת לא רק שנמצאה בסופו של יום עדות יחידה של בעלת דין אלא נמצאה תמוהה, בלתי קוהורנטית ובלתי אמינה בעיני לאחר שנפלו בה פגמים מהותיים כפי שיפורט להלן. הנתבעת לא טרחה להציג ראיות כלשהם באשר לגמ"ח ממנו ביקשה לקבל הלוואה ואשר השיקים לטענתה נמסרו לידיו וכי ממנו בסופו של יום אבדו או נגנבו. ניתן היה לצפות ולהניח, כי לו אלה היו פני הדברים הרי שהייתה מציגה ראיות בעניין זה בנקל. הנתבעת לא דאגה להגיש תלונה במשטרה בגין אובדן השיקים ומלבד ביטולם בבנק לא עשתה דבר על מנת להימנע ממצב בו יסוחרו לצד ג'. הנתבעת לא ביקשה ליטול את ההלוואה לאחר שהשיקים אבדו ולא ברור כיצד לגירסתה מימנה את חתונת בנה ללא נטילת ההלוואה הנטענת שהרי זאת הייתה מטרת משיכת השיקים מלכתחילה. תשובתה, כי " אנחנו כבר לא רצינו את הגמ"ח" (פרו' בעמ' 1 שורה 28), כאמור, בנסיבות אלה אינה מתיישבת עם מבחן השכל הישר. השלישי, עדותה של הנתבעת, כאמור לעיל, נמצאה בסופו של יום עדות יחידה ללא סיוע כלשהו. בהקשר זה אציין, כי אין בידי לקבל תצהירו של מר אשר שוורץ ז"ל שבעקבות פטירתו לא ניתן היה להעידו. ואולם מאחר ומדובר בתצהיר של אדם אשר נפטר בטרם נחקר עליו בחקירה נגדית - הרי שהתצהיר איננו קביל, ועל כן התובע איננו יכול להסתמך עליו. אמנם, תצהיר של נפטר הוכר בפסיקה שיכול ויהא קביל בנסיבות מסויימות אם וככל התקיימו בו שלושה תנאים: א. שהאמור בו נוגד אינטרס ממוני או רכושי של המנוח בעת מתן ההודעה; ב. שהמנוח ידע, בעת מסירת התצהיר, כי הודעתו עלולה לפגוע באינטרס שלו כאמור; ג. שלמנוח היתה ידיעה אישית על העובדות הנכללות בתצהירו (ע"א 642/87 הסתדרות אגודת ישראל העולמית נ' חברת חזקיהו בע"מ, פ"ד מד(1) 686 (1990); ע"א 601/68 ע"א 601/68ישראל ובתיה ביידר נ' עמיאל לוי ואח', פ"ד כג (1) 594, 597 (1969)), ואולם במקרה דנן סבורני, כי לא מתקיימים התנאים הללו. משכך, התצהיר אינו נופל בגדר החריג לכלל בדבר אי קבילות תצהירו של נפטר. רביעית, אין בידי לקבל תצהירו של מר אהרון אקשטיין בהיות האמור בו עדות סברה או שמועה בלתי קבילה. כמו כן, אין בידי לקבל תצהיר של מר דוד דוידוביץ שלא העיד ואולם תצהירו הינו בבחינת עדות שמועה בלתי קבילה. חמישית, גירסת הנתבעת, כי השיקים נמסרו כביטחון להלוואה שנטלו לצורך חתונת בנם נסתרה מיני וביה מהעובדה שלא הוכחשה שחתונת בנה התקיימה למעלה משנה וחודשיים עובר למועד משיכת השיקים. בעקבות זאת, שינתה הנתבעת את גירסתה וטענה, כי יתכן וההלוואה ניטלה מסיבות אחרות שלא ידעה לפרטן.