מיכאלי נ' בן דוד

פסק דין

1. בתביעות בפני תובע התובע, מאת הנתבעים שהם שכניו, שיפוי בגין נזקים אשר נגרמו לו לטענתו, בשני אירועים – האחד, אירוע משנת 2002 של נזילת מים מכיוון דירתם של התובעים אל דירתו והשני, אירוע משנת 2004 במסגרתו, לטענת התובע פגעה ברכבו הדלת האחורית של רכב הנתבעת 2.

באשר לאירוע הראשון טוען התובע כי בעקבות אטימה גרועה בגג הנתבעים נגרמו נזילות בתקרת ביתו. לטענת התובע בשנת 2002 , הגיעה אל ביתו מומחה אשר כבר מתחילה זיהה כי מקור הנזילות בביתו הינו בגג הנתבעים ואולם, הואיל ולטענתו לא היה שיתוף פעולה עם הנתבעים , נאלץ המומחה מטעמו לבצע עבודות מקיפות יותר ובכלל זה, הצפת מים במשך 4 ימים לאורך הקיר המשותף , התזת מים על הקיר המשותף במשך 4 שעות על ידי ממטרה, פתיחת ריצוף לאחר המתנה ובדיקה שאין רטיבות מהתקרה, עבודות חציבה בחומה המשותפת לאורך כל החומה עד אמצע הבלוק במהלכם זיהה שמקור הנזילה הוא מהשכנים, דהיינו הנתבעים ואיטום הבלוק. לטענתו , כפועל יוצא מהעבודות אשר בוצעו על ידו – נפסקו הנזילות בביתו. לטענת התובע שילם בגין תיקון הנזקים סך של 8,000 ₪ אותם הוא תובע מאת הנתבעים.

באשר לאירוע השני – לטענת התובע, בשנת 2004 נסעה הנתבעת כאשר ,ככל הנראה, הדלת האחורית ברכבה פתוחה ומשכך, פגעה ברכבו הדלת האחורית וגרמה לרכבו לנזק.בגין נזק זה תובע התובע סך של 2924 ₪

2. לטענת הנתבעים אין ממש בתביעותיו של התובע וכל מהותן -תביעה שכנגד ונקמה בנתבעים על כך שפתחו כנגד התובע, בהליכים בפני המפקחת על רישום המקרקעין בגין נזילות בביתם אשר בסיכומו של דבר התברר כי מקורן בגג התובע ומשכך, הושתו על התובע על ידי המפקחת במסגרת פסק דינה הוצאותיהם של התובעים .

זאת ועוד, לטענת הנתבעים , מדובר בתביעות אשר עילותיהן מלפני שנים רבות ואשר לא הוכחו כדבעי ומשכך, יש לדחות את התביעות.

3. במספר דיונים אשר נערכו בפני בית המשפט , העידו התובע וכן, הנתבעת 2. כמו כן, העיד באופן חלקי – הקבלן אשר לטענת התובע ביצע את העבודות בביתו. לאחר ששקלתי את העדויות והראיות בתיק, הנני מוצאת כי דין שתי התביעות להדחות ולהלן יפורטו טעמי.

4. באשר לתביעה בגין נזקי הרטיבות-

אמנם עסקינן בבית משפט לתביעות קטנות ובהתאם לדין רשאי בית המשפט להגמיש את סדרי הדין והראיות ואולם, גם בבית משפט זה, על התובע מוטל הנטל להוכיח תביעתו, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה". זאת ועוד, גם בבית משפט זה, הדרך להוכחת ענין שבמומחיות הינה צירוף חוות דעת מומחה וכן, העדת המומחה בדבר חוות דעתו.

במקרה בפני, התובע צירף בתחילה לתביעתו,אישור הקבלן אשר ביצע את העבודות בביתו ואדגיש – אישור ולא קבלה או חוות דעת . באישור שהוא קצר ולאקוני ואשר ניתן ביום 9/12/07 ואשר עליו כותב הקבלן מפורשות כי מדובר בעבודה אשר בוצעה לפני שנים , מאשר הקבלן כי ביצע עבודות איתור נזילה וכי זיהה כי מקור הנזילה היא מצד השכן.אותו קבלן העיד בפני בית המשפט בדיון אשר התקיים ביום 25/11/08 ואולם, משזיהה בית המשפט כי עדותו חורגת מהאמור באישור הלאקוני אשר נמסר על ידו, הופסקה העדות ובית המשפט דחה את הדיון , תוך מתן הזדמנות לתובע להגיש חוות דעת מסודרת התומכת בתביעתו.

תחת הגשת חוות דעת כאמור, הגיש התובע מסמך אשר נערך על ידו ואשר הוא אמנם חתום על ידי אותו קבלן ואולם, אינו ערוך כחוות דעת כנדרש. זאת ועוד, הקבלן האמור, לא התייצב שוב לדיון בבית המשפט על מנת להיחקר בדבר מסמך זה אשר נתן.

הואיל והתובע לא צירף חוות דעת כדין וזאת, על אף הזדמנות כאמור אשר ניתנה לו על ידי בית המשפט – ממילא לא הרים התובע את הנטל להוכחת תביעתו ובכלל זה להוכחת הנזק אשר נגרם לו וכן, קשר סיבתי בין הנזק כאמור לבין הנתבעים.

זאת ועוד, לאור חלוף השנים הרבות , אשר אמנם אינן מגיעות כדי התיישנות ואולם, מתקרבות לכדי כך, נגרם נזק ראייתי משמעותי באשר כיום אין כל אפשרות לבחון את טענותיו של התובע באמצעות מומחה מטעם הנתבעים וקל וחומר שלא באמצעות גורם אובייקטיבי - דהיינו מומחה מטעם בית המשפט ולקבוע האם טענותיו של התובע אמנם נכונות. בפני בית המשפט אין אלא את מילתו של התובע וזאת, ללא כל ראייה אוביקטיבית מספקת. לכך, אוסיף כי אין עוררין כי בזמן אמת בחר התובע שלא לפנות , לא לתבוע ולא להתריע בכתב בגין הנזקים ושמכך, אין בידי התובע ולו ראייה ובהתאם לה פנה אל הנתבעים בזמן אמת ואולם, סורב על ידם. זאת ועוד, משכך, גם אז לא נעשתה בדיקה ולא יכלה להעשות בדיקה כלשהיא על ידי גורם מטעם הנתבעים או גורם אובייקטיבי. לאור האמור ומשנגרם הנזק הראייתי בעטיו של התובע , הרי שעל התובע לספוג את תוצאותיו של נזק ראייתי זה ודין תביעתו, בנסיבות אלו – להדחות אף מטעם זה.

למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין כי אין כל עוררין כי בין הצדדים התקיימו הליכים בפני המפקחת על רישום המקרקעין אשר תחילתם בשנת 2007 וסיומם בפסק דין אשר ניתן על ידי המפקחת על רישום המקרקעין ביום 5/5/09 . במסגרת פסק הדין, התקבלה תביעת הנתבעים כנגד התובע וטענתם ולפיה, מקור נזילות בתקרת ביתם נובע מליקויים בדירת התובע. אין עוררין כי על פסק דין זה הגיש התובע ערעור לבית המשפט המחוזי אשר נדחה בחלקו הארי.

לאור האמור ומששמעתי את עדות הנתבעת אותה מצאתי כאמינה – הנני מקבלת את טענות הנתבעים ובהתאם להן , תביעה זו , אין בה ממש וכל תכליתה – נקמה בתובעים בגין ההליכים אשר ננקטו על ידם כנגד התובע. לענין זה אוסיף ואציין כי אף התובע בעדותו אישר בפני כי לא תבע את הנתבעים במשך שנים רבות כי הם שכנים שלו והיה מוכן לספוג זאת ואולם, משהם תבעו אותו הוא החליט לתובעם גם כן (ראה עמ' 2 שורות 21-22).

לאור האמור, הנני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת תביעתו זו ומשכך, דין תביעתו להדחות.

5. באשר לתביעה בגין הנזק לרכב- תחילה, תביעה זו , אשר אף היא הוגשה בשנת 2010 בגין אירוע אשר אירע בשנת 2004 – מבוססת על ספקולציות והשערות, באשר התובע העיד בפני כי לא ראה את רכבה של הנתבעת פוגע ברכבו וכי הוא משער כי "כנראה" הנתבעת נסעה לאחור כאשר אנשים במושב האחורי "כנראה" לא הצליחו לסגור את הדלת האחורית ומשכך, נפגע רכבו (ראה עמ' 3 שורות 11-12). הואיל והתובע לא תמך את העובדות נשוא התביעה בעדות ישירה המעידה כי אמנם רכב הנתבעת פגע ברכבו – דין תביעתו להדחות.

למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי – הנני מקבלת כאמינה את טענת הנתבעת ובהתאם לה בשנים הרלוונטיות ממילא לרכב בו נהגה לא היו דלתות מאחור דבר המאיין את הספקולציה של התובע. זאת ועוד, אין להתעלם מכך, שצילום הרכב אשר הוצג בפני , כמו גם חוות הדעת אשר נערכה- הינם משנת 2009 , דהיינו חמש שנים לאחר האירוע הנטען ומשכך, גם ככל שקיים נזק ברי כי נותק כל קשר סיבתי בינו לבין האירוע הנטען.

אשר על כן , גם לענין זה לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו ודין תביעתו להדחות.

6. סוף דבר – התביעות נדחות. לאחר ששקלתי החלטתי לחייב את התובע בהוצאות בסך 1,000 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.