מיכאל נ' בוקובזה

פסק דין

שני ערעורים בהם הדיון אוחד ביחס להחלטה בטענת פרעתי שיצאה לפני רשמת ההוצאה לפועל (גב' כלנית ברגמן-שפירא) בתיק הוצאה לפועל 01-24224-10-8.

האחד, בתיק עש"א 26560-02-12 ערעורו של מר מיכאל מנשה (להלן: "מנשה"), הוא הזוכה התיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגד שמעון בוקובזה (להלן: "בוקובזה") ביחס להפחתת פיצויי הלנת השכר שנפסקו על ידי בית הדין לעבודה;

והשני, בתיק עש"א 6968-03-12 ערעורו של בוקובזה, הוא החייב ביחס לקביעתה של רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה שקבעה שלא הרים את הנטל המוטל עליו לצורך הוכחת טענת פרעתי.

טענות הצדדים

בקצרה יובאו להלן עיקרי ההליכים בתיק ההוצאה לפועל:

ביום 27.10.04 ניתן פסק דין בבית הדין האזורי לעבודה כנגד בוקובזה בגין אי תשלום שכר עבודה.

תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין נפתח ביום 2.12.04, ומסירת האזהרה בוצעה ביום 14.2.05.

ביום 1.3.10 הגיש בוקובזה בקשה בטענת פרעתי וטען שבחודש דצמבר 2004 נפטרה בתו, ובמהלך השבעה, אליה הגיע מנשה, ויתר לו מנשה על כל הטענות והדרישות ולמעשה מחל לו על החוב, ולמעשה לא שמע ממנו בוקובזה עד לשנת 2010 (להלן: "הבקשה בטענת פרעתי").

לאחר שהתקיים דיון והצדדים סיכמו טענותיהם, ניתנה ביום 24.1.12 החלטה על ידי רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה, במסגרתה דחתה את הבקשה בטענת פרעתי, אולם קבעה כי הפרשי ההצדמה והריבית בתיק ההוצאה לפועל יימחקו והחוב יוקטן ויופחת עד לגובה הסכום שהיה במועד פתיחתו, ואף הפחיתה את שכר טרחת עורך הדין שהיה קבוע בתיק.

ערעורו של מנשה

מנשה הגיש ערעור על החלטת הרשמת הנכבדה בה טען פסק הדין המבוצע הוא לתשלום שכר.

נטען שבוקובזה זלזל בבית הדין עת לא שילם את פסק הדין, ובית הדין לעבודה חייבו אף בפיצויי הלנת שכר, והסמכות להפחיתם מוקנית לבית הדין לעבודה בלבד, וזאת מכח הוראות סעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, ולרשמת ההוצאה לפועל לא היתה כל סמכות לפחית את פיצויי ההלנה;

עוד נטען שלרשם ההוצאה לפועל אין סמכות להפחית הפרשי ההצמדה והריבית שנפסקו בתיק, עת המדובר בביצוע פסק דין.

נטען שעל רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה היה לכבד את פסק הדין ולא לסטות ממנו ולקיימו כלשונו;

טענה נוספת היא כי בוקובזה לא טען להפחתת ריבית אלא כל שטען הוא כי אין הוא חב בתשלום החוב כלל ולכן לא היה מקום לקבוע כאמור.

ערעור בוקובזה

טוען בוקובזה בערעורו ששגתה הרשמת הנכבדה עת קבעה שהוא לא הרים את הנטל המוטל עליו, לאחר שקבעה שהיא מאמינה לו ולעד מטעמו, וקבעה שהתנהלות מנשה היתה בחוסר תום לב, ולשיטתו המסקנה אליה היתה צריכה להגיע הרשמת הנכבדה היא כי מנשה אכן מחל על החוב במהלך השבעה על מותו של בתו של בוקובזה.

עוד טוען בוקובזה ששגתה הרשמת הנכבדה עת ציינה שהוא נמנע להביא לעדות את עו"ד לויט כעד מטעמו, וחזקה עליו שהוא מסתיר את העדות מאחר והיא פועלת לרעתו.

בוקובזה טוען שאיש לא מנע ממנשה להביא את עו"ד לויט כעד מטעמו, אם מנשה סבר שיש בעדותו של עו"ד לויט כדי לסייע לו.