מיכאל יורובסקי נ' ש.י.ל.ת י.ר.א בע"מ ואח'

החלטה

1.בפני בית הדין מונחת בקשת הנתבעים לביטול פסק דין שניתן בתיק זה ביום 21.9.10

2.להלן נימוקי הבקשה:

5129371

5א. לטענת הנתבעים יש לבטל פסק הדין הן מטעמים שמתוך חובת הצדק, או לחלופין מטעמים שבתוקף שיקול דעתו של בית הדין.נ

ב.לעניין ביטול פסק הדין מטעמים שמתוך חובת הצדק טוענים הנתבעים, כי פסק הדין ניתן בהעדר שמיעת הראיות, ומבלי שניתנה להם ההזדמנות להוכיח את צדקתם.

ג.הנתבעים טוענים כי אי התייצבותם נבעה כתוצאה מהתנהלות באי כוחם הקודמים ובכלל זה אי יידועם על מועד הדיון שאלמלא כן, הנתבע 3 לא היה נוסע לחו"ל.

ד.לעניין ביטול פסק הדין מטעמים שבשיקול דעתו של בית הדין, טוענים הנתבעים, כי בשל העובדה שלא ניתן להם יומם בבית המשפט עקב המצאות הנתבע 3 בחו"ל, וטרם ניתנה להם ההזדמנות לחקור את התובע על טענותיו, בית הדין ייטה לבטל פסק דין שניתן שלא בפני בעל הדין, כדי ליתן לו את יומו בבית הדין וככל שמשקל הסיבה גדול יותר תגבר הנטייה לבטל את פסק הדין.

ה.לעניין סיכויי הגנת הנתבעים נטען, כי התובע לא נחקר על טענותיו, וככל שתינתן לנתבעים אפשרות לחקור את התובע, יוכיחו כי תביעתו נעדרת אדן משפטי.

3.תשובת התובע לבקשה היתה כדלקמן:

א.הבקשה לא הוגשה במועד, הנתבעים ידעו על פסק הדין אך מהסיבות השמורות עימם הגישו הבקשה באיחור של 3 חודשים לאחר מתן פסק הדין ומשזה נעשה חלוט.

ב.הבקשה לא הוגשה בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, המורה על הגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בתוך 30 יום.

ג.הנתבעים בהתנהלותם טרם מתן פסק הדין הביעו זלזול בהחלטות בית הדין, לא הגישו התצהירים במועד ואף לא התייצבו לדיון.

ד.הנתבעים בבקשתם לא עמדו בנטל הנדרש לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבותם, תוך שטענתם מסתתרת תחת "אילוצים וטעמים אישיים" שאינם מפורטים בבקשה.

ה.הבקשה לביטול פסק הדין נסמכת על נימוקים אשר אינם מהותיים, אשר אין בהם בכדי להוכיח את הגנתם וסיכויי הצלחתם הינם קלושים.

ההכרעה:

4.אין מחלוקת כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה לבית הדין בחלוף יותר מ-30 ימים מיום המצאת פסק הדין, כאשר פסק הדין ניתן ביום 21/9/10 והבקשה הוגשה ביום 8/11/10.

5.המועד אשר נקבע בתקנה 50 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991 (להלן: "התקנות") להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר אחד הצדדים הוא 30 ימים.

לפי תקנה 125 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, הדנה בהארכת מועדים, רשאי בית הדין להאריך מועד שנקבע בחיקוק (לרבות בתקנות) "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

פרשנותו של בית הדין באשר ל"טעמים מיוחדים" המצדיקים הארכת מועד היא ליבראלית יותר מזו של בתי משפט הרגילים. כך, נפסק כי "את התקנה יש לפרש מתוך גישה סלחנית ההולמת את ייעודו של בית הדין ואופיו המיוחד" (דב"ע נא 81-9 יוסף קוטלר - אברהם פריזלי ובניו, לא פורסם; עע 1034/02 מדינת ישראל - אשר דמארי, לא פורסם).