מיכאילוב נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה אשר הוטלה ע"י קצין משטרה בשל

חשד לנהיגה במהירות העולה כדי 149 קמ"ש במקום 90 קמ"ש.

בית המשפט בבואו לשקול אם לקיים את הפסילה המנהלית של קצין המשטרה בודק אם יש ראיות לכאורה ואם כן, עליו לשאול את עצמו אם בהתחשב בנסיבות בעבירה ועברו התעבורתי של הנהג הוא עלול להוות סכנה לציבור.

לאחר ששקלתי את מכלול טיעוני הצדדים, טיבו של הדיון המקדמי והשיקולים של בית המשפט לבחון בשלב זה, הריני קובע כדלקמן:

מעיון בחומר החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש.

השוטר ביצע את בדיקות תקינות מכשיר המדידה לפני ואחרי המשמרת, ציין כי הקפיד על אמינות ההפעלה בהתאם לדרישות המצוינות בדו"ח ומדד המהירות המופרזת שהנה כאמור מעל.

אציין כי בדברי הנהג לשוטר מצוין בין היתר :"אני ממהר לעבודה, אני מצטער בד"כ אני לא נוהג ככה".

לעניין טענותיו של ב"כ המבקש בנושא חומר הראיות אציין כי על פי נוהלי הפעלת ממל"ז אשר הינם בידיעתו השיפוטית של בית המשפט, תוצאות בדיקת המרחק הקבוע/מהירות הינם בגדר המתחם המעיד על בדיקה תקינה.

השוטר ציין מפורשות כי שמר על קשר עין עם הרכב, וכי הרכב נסע בנתיב האמצעי בודד בכביש ובנתיב ובכך פירט מעל ומעבר למה שהתבקש לפרט בנוהלי ההפעלה שנדרש להם על פי משטרת ישראל, כאמור בנספח א' לדוח.

כיוון שעסקינן בשלב זה בראיות לכאורה ואלו קיימות. הרי אם חפץ המבקש לערער על קיומם של הראיות יכול לעשות זאת במסגרת ההליך העיקרי אם וכאשר יבחר לכפור באשמתו.

אשר על כן, בשלב זה, הנני קובע ללא היסוס שקימות ראיות לכאורה.

לעניין המסוכנות, אין ספק שעבירת מהירות מופרזת ולבטח במהירות של 149 קמ"ש, הינה עבירה מסוכנת, ואין לי אלא להפנות בעניין זה לפסיקה ענפה של בית המשפט המחוזי והעליון.

אולם מעבר לכך, מדובר בנהג משנת 2000 וכבר צבר לחובתו 25 הרשעות קודמות, אומנם רק אחת בגין מהירות אך אין ספק שעברו מכביד ומדבר בעד עצמו.

אשר על כן בית המשפט קובע כי מדובר בנהג מסוכן.

שקלתי בכובד ראש את נסיבותיו האישיות, לעניין הצורך ברישיון הנהיגה וזאת למרות שלא הוצגו בפני כל מסמכים לנושא.

בית המשפט מודע לעובדה כי הפסילה אינה מקדמה על חשבון העונש, אלא חלק מ"המלחמה" כנגד ריבוי עבירות התנועה ותאונות הדרכים , ומיועד להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש לתקופה קצובה שנקבעה בחוק.

במצב עניינים זה, בית המשפט סבור כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי ולהעניק רק משקל מועט לנסיבות האישיות של הנהג, כאשר כל נהג והנסיבות האישיות שלו.

בנסיבות אלו, כאשר ניתן לקבוע כי יש ראיות לכאורה וכן שהנהג עלול להוות סכנה לציבור, הרי אין מקום להתערב בשיקול דעתו הנכון של קצין המשטרה.

סוף דבר, הריני דוחה הבקשה.