מיזניקוב נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט לתעבורה"), אשר ניתנה ביום 31/10/13, על ידי כב' השופט א. סלאמה (סגן נשיא) בתיק בפ"מ 9989-10-13.

הערר מופנה כנגד החלטת בית משפט לתעבורה לדחות את בקשת העוררת לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה עליה על ידי קצין ממונה.

ביום 26/10/13, נהגה העוררת ברכבה בכביש 4, ונסעה מכיוון דרום לכיוון צפון, במהירות של 138 קמ"ש, מהירות העולה על המהירות המותרת במקום שהיא 70 קמ"ש, בהתאם לאמור בתמרור, ובכך עברה עבירה לפי תקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

ביום 27/10/13, קיים קצין משטרה ממונה, שימוע לעוררת שהחליט לפסול את רישיונה מנהלית למשך שלושים יום. על החלטה זו הוגשה ביום 29/10/13, לבית משפט לתעבורה, בקשה לביטול הפסילה המנהלית. הבקשה נדחתה ומכאן, הערר שבפניי.

העוררת טוענת כי היא מכחישה את הנטען בכתב האישום, וכשהיא מצרפת לבקשה לביטול הפסילה המנהלית תצהיר ובו טענה כי לא קיים תמרור המעיד על כך שמדובר בדרך עירונית. מה גם, שמפעיל המכשיר עמד ביציאה מתחנת הדלק אליה היא נכנסה ועצרה במקום מאחורי קיר שלדעתה הסתיר אותה ואת המכונית מהשוטר, המפעיל הממל"ז.

המרחק בין המקום שבו עמד מפעיל הממל"ז למקום עצירת העוררת מאחורי הקיר, הוא כ- 100 מטרים ולכן לא ברור לעוררת באיזה אופן שמר המפעיל על קשר עין עם רכבה.

עוד נאמר כי, בתצהיר העוררת, נטען כי במקום לא מוצב כל שלט או תמרור שיש בו כדי להעיד על כך שמדובר בדרך עירונית שהמהירות בו מוגבלת.

העוררת לא נחקרה על תצהירה, ומכאן שהמשיבה אינה יכולה לחלוק על הנטען בו. לדעת בא כוח העוררת יש לקבל את האמור בתצהיר כעובדה שלא נסתרה וכי יש בעובדה זו כדי לפגוע בעוצמתן של הראיות לכאורה.

יוער כי בפתח הדיון, טען בא כוח העוררת כי אין לבאת כוח המשיבה סמכות להופיע בהליך זה, הואיל והיא לא נמנית עם מי שהוסמך לכך בהתאם לסעיף 60 (ז) לחוק סדר הדין הפלילי – [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ").

מכל הטענות הנ"ל, סבור בא כוח העוררת כי יש לקבל את העוררת ולבטל את הפסילה המנהלית ולחילופין, לצמצם את התקופה.

באת כוח המשיבה סבורה כי יש לדחות את הטענה לעניין חוסר הסמכות להופיע בערר זה, תוך שהיא מפנה גם כן, להוראות החסד"פ, סעיף 60 (ז) , סעיף 49 וחלק ד' שמתייחס לעניינים שבהם רשאי תובע משטרתי או שוטר שהסמיך היועץ המשפטי לממשלה, לפי סעיף 12 (א)(1)(ב) לחסד"פ, לטפל וגם להופיע בבית המשפט המחוזי.

המשיבה טענה לגוף העניין כי אין לקבל את הערר ויש לדחותו הואיל והחלטת בית משפט לתעבורה מנומקת ומפורטת, התייחסה לקיומן של ראיות לכאורה ולמסוכנות העוררת. לטעמה, ניתן ללמוד על המסוכנות של העוררת מהמהירות בה נסעה, קרי, נסיעה במהירות העולה על המהירות המותרת בכ- 58 קמ"ש, על ידי מי שרק זה עתה הוכשר לנהוג (העוררת קיבלה רישיון נהיגה בשנת 2011).

לדעת המשיבה, אין כל עילה המצדיקה התערבות בהחלטת בית משפט לתעבורה.

לאחר שעיינתי בהחלטת בית המשפט לתעבורה, בכתב האישום, בהחלטת הקצין הממונה, בתצהיר, בהודעת הערר ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את טענת בא כוח העוררת ביחס לחוסר סמכותה של באת כוח המשיבה להופיע בדיון זה בבית המשפט המחוזי.

סעיף 60 (ז) לחסד"פ מגדיר כי "פרקליט" – הוא כאמור בסעיף 12 (א)(1)(א) לחסד"פ והוא:

"ראש יחידת תביעות – קצין משטרה שהוסמך לתובע משטרתי ומונה לראש יחידת תביעות במשטרה".

עוד הוגדר כי:

"תובע משטרתי – שוטר שהתמנה כאמור בסעיף 12 (א)(2)".

כאמור, סעיף 60 (ז) לחסד"פ קובע כי: