מיזן נ' בנק לאומי לישראל סניף הדר

פסק - דין

כתב התביעה

התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה כספית ע"ס 116,667 ₪, וזו תמצית התביעה: במהלך שנת 2005 נכנסה התובעת יחד עם אחותה דבי אבישר כשותפה לחשבון 320573/83 (להלן: "החשבון"), אצלך הנתבע - חשבון שנפתח קודם לכן על ידי אימן של האחיות, הגב' אביסדריס שולה ז"ל. תנאי פתיחת החשבון אפשרו ביצוע פעולות באחד משני אופני חתימות: חתימת האם לבדה, או חתימת התובעת ואחותה יחד. נטען, כי הרכב החתימות נקבע בכדי למנוע הוצאת כספים מחשבון האם על ידי מי מהאחיות, שלא בפיקוחה של האחות האחרת. עוד נטען, כי בהסתמך על הרכב חתימות זה, הפקידה התובעת בחשבון, באמצעות האם, גם כספים אישיים שלה.

בכתב התביעה נטען, כי בניגוד לכללי בנקאות תקינים ולהסכם שבין הצדדים, אפשר הנתבע לגב' דבי אבישר, אחות התובעת, למשוך כספים בחתימתה בלבד, בסכום משוער של 116,667 ₪, כמו כן סגר הנתבע את חשבון הבנק לאחר מות אימה של התובעת, וזאת ביום 11.1.10, מבלי ליידע או להתריע בפני התובעת, שהיתה שותפה בחשבון.

טענות התובעת

ב"כ התובעת טענה, כי למרות רצונה זה של המנוחה לפקח על חשבונה באמצעות קביעת שתי חתימות של שתי האחיות, שעה שהיא אינה חותמת, בחר הנתבע למעול בתפקידו ואפשר לדבי למשוך לבדה ובחתימתה בלבד כספים בגובה סכום התביעה. לדברי ב"כ התובעת, על אף שהכנסותיה החודשיות של המנוחה הסתכמו ב- 8,000 ₪ לערך, ולמרות מחלותיה והוצאותיה הרבות, כפי שעלו מחקירתה של דבי (עמ' 13 לפרוטוקול שורה 26 ואילך) נחסכו בחשבון המשותף מאות אלפי שקלים, ודבי לא נתנה הסבר הגיוני לכך, כדברי ב"כ התובעת.

ב"כ התובעת טענה עוד, שדבי רוקנה את חשבון האם, והעבירה מאות אלפי שקלים מחשבון אחד לחשבון אחר, ולאחר מכן הוציאה את אמה מאותו חשבון אחר – דבר המעיד, לטענתה, על התנהלות הבנק הנתבע, שיחד עם דבי גרם לריקון חשבונה של האם המנוחה.

לטענת ב"כ התובעת, עדת הנתבע, גב' מידה בר, ששימשה כפקידת בנק בכל זמן רלבנטי, לא הוכיחה בעדותה, שכל משיכותיה של דבי בוצעו בנוכחות האם או באישורה הטלפוני:

ב"כ התובעת ציינה כי כך לדוגמא הגב' בר העידה, שמשיכות שנעשו בקופה לא היו זקוקות לאישורה, ומכאן שהיא לא הייתה עדה להן (עמ' 9 שורות 24-25). הגב' בר גם לא יכולה להסביר מדוע חרג הנתבע מהנוהל לפיו כל משיכה של קופאי דורשת את חתימת מנהל המחלקה (עמ' 10 שורות 6-9). ב"כ התובעת ציינה כי הפקידה, שזכרה באופן מפורט את התנהלות המנוחה בחשבון, לא יכולה להסביר משיכה של 7,300 ₪ שנעשתה אך ורק בחתימת דבי ובהפרש של שבע דקות (עמ' 10 שורות 10-11).

עוד נטען, כי הגב' בר לא זכרה את פנייתה לתובעת ובקשתה ממנה להתייצב בסניף ולחתום על מסמכים, אולם היא זוכרת הערה של האמא והבת שביקשו מהתובעת לוותר על זכות החתימה שלה – "לא זכור לי שפניתי אליה. זכורה לי בדיוק ההערה של האמא והבת שטענו שהם ביקשו מחנה לוותר על זכות החתימה והיא לא הסכימה" (עמ' 10 שורות 28-29).

הגב' בר אמרה שעל גבי מסמכי החשבון עצמם הייתה הערה ביחס להרכב החתימות המחייב (מעמ' 11 שורה 32 עד עמ' 12 שורה 1). ב"כ התובעת טענה שלמרות זאת, פקידי הנתבע בחרו להתעלם מכך, ונתנו לדבי לעשות בחשבון כבתוך שלה למרות רצונה המפורש של המנוחה שלא כך יתנהל החשבון. וכך השיבה בהמשך (עמ' 12 שורות 2-9):

"ש. כשיש כאלה תנאים מול פקיד בנק, האם יכול להיות מצב שבו יאפשרו לחותם אחד בלבד למשוך כספים?

ת. זה בדיוק מה שקרה, האמא בגלל שהיא מלווה עם הבת.

ש. אם אני פותחת בהרכב חתימות עם שותפי להרכב חתימות ביחד, תראו אותו ואני אחתום לבד על משיכת כספים ותאפשרו לי למשוך כסף?

ת. אני לא מחלקה משפטית, אבל כשהלקוח עומד מולך ואתה יודע את זה, כנראה זה מה שקרה שם. אני לא הייתי נוהגת כך. לשאלת בית המשפט אם לפי הנהלים נדרשות שתי חתימות, אני לא יכולה להסתפק בחתימה אחת"

עוד נטען, כי הגב' בר השיבה בשלילה לשאלה אם היא יכולה להצהיר שהיו משיכות כספים נוספות בחתימתה היחידה של התובעת: "ש. את יכולה להצהיר שהיתה יותר ממשיכה אחת? ת. לא" (עמ' 12 שורות 30-31). ב"כ התובעת טענה שלטענת הנתבע, התובעת הייתה מודעת לכל המשיכות בחשבון. יחד עם זאת, הפקידה לא ידעה להגיד האם אותה משיכה בסכום של 330,000 ₪, דווחה לתובעת: "ש. מפנה לסעיף 20. מתי הודיעו לתובעת על משיכות על סך 330אלף ₪ מהחשבון לחשבון החדש? ת. אין לי מושג" (עמ' 13 שורה 4).

טענות ב"כ התובעת כנגד אחותה דבי:

נטען כי דבי לא ידעה להסביר את הסכום הגדול של מאות אלפי שקלים שהצטברו בחשבון ואשר אותם דאגה להעביר לחשבונה בסמוך למועד שיתופה בחשבון המנוחה. לדבי אין הסבר מדוע בסופו של יום לא בחרה האם לשנות את הרכב החתימות לו חפצה הייתה באמת בכך שדבי תוכל למשוך כספים - "ש. מדוע לא שיניתן את הרכב החתימות? ת. היא היתה כל הזמן בחו"ל. בסופו של דבר זה מה שאמא עשתה (עמ' 14 שורות 30-31).

דבי הכחישה שהייתה שותפה למשיכת הסכום של 330,000 ₪ לחשבונה- "ש. זה היה לפני שמשכת 330 אלף ₪ מהחשבון? ת. אני לא משכתי שום דבר" (עמ' 15 שורות 3-4). ב"כ התובעת טענה שזאת למרות שחתימתה מופיעה שם יחד עם המנוחה, והדבר עולה גם מהתשובות לשאלון שהוצגו לבית המשפט.

דבי תארה לא הסבירה כיצד הגיע חסכון המנוחה לסכומים גבוהים, על אף הכנסותיה המצומצמות. לשאלה מהיכן היו כספים במזומן לאם המנוחה להפקיד בבנק השיבה כי "לקחנו את החודשית ונתנו לה. היא היתה חוסכת ובסוף היה לה כסף והפקידה בחזרה" (עמ' 16 שורה 18). ב"כ התובעת טענה כי נשאלת השאלה מדוע צריך למשוך כסף מזומן מהבנק על מנת לחסוך ולאחר מכן להחזיר לבנק.