מידר נ' חורגיס דניאל נעלי פביאני

פסק דין

1.ביום 26.12.10 הגישה התובעת, באמצעות ב"כ, כתב תביעה לתשלום פיצויי פיטורין, הבראה, פדיון חופשה, הפרשי שכר, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיית חובה, שכר 7.10 וחיוב בגין אי מסירת תלוש 7.10.

התובעת עבדה אצל הנתבע בחנות נעלים כמנהלת חנות ואחראית על קשרי לקוחות, החל מינואר 2006 ועד 10.10 (58 חודשים).

בתחילה נקבע שכר שעתי ומאוקטובר 2006 ועד פברואר 2007 החלה לקבל שכר קבוע של 7,000 ₪ נטו.

ממרץ 2007 שולם שכרה עפ"י עמלות [מחזור חודשי עד 250,000 ₪ – 3%; כל סכום נוסף מעל 250,000 ₪ – תקבל 5%; ובכתב יד הנתבע (ב')], כשסוכם שהתשלום יהיה נטו, נסיעות נכללו בשכר והכל, משהתובעת דוברת איטלקית רהוטה, היתה מאוד מקובלת על הלקוחות ובעלת כישורי מכירות גבוהים. התובעת אף נסעה עם אשת הנתבע לאיטליה פעמיים כי סמך על טעמה האישי.

התובעת הגדילה את נפח המכירות בחנות באופן משמעותי. תלושי השכר אינם משקפים המוסכם (משצויין בהם שכר בסיס ועמלות). בין התובעת לנתבע היה הסכם מ- 12.09 בכתב ידו של הנתבע (ח') ולפיו, גם כשהתובעת חולה ואינה מגיעה לעבודה, ישולם שכרה כסדרו.

ב- 13.4.10 במהלך העבודה, מעדה ונפלה, ב- 1.5.10 חזרה לעבודה (קיבלה ד"פ). כך עבדה, עד שביום 15.7.10 נפלה ונחבלה קשה ברגל שמאל ובראש. הנתבע סרב למסור לה תלושי שכר למאי-יולי ואף למלא הטופס לבטל"א. התובעת לא יכלה לעבוד והייתה באי כשר של 90 יום. ב- 25.11.10 הפקיד הנתבע בחשבונה סך 3,469 ₪ ללא פרוט או תלוש.

התובעת הודיעה לנתבע ביום 12.10.10 כי היא מבקשת לחזור לעבודה (ב- 15.10.10) והנתבע השיב כי "יחשוב על זה".

במסרון מ- 13.10.10 הודיע הנתבע שאין צורך להגיע לפני תום האשור הרפואי. ב"כ התובעת הודיעה ב- 19.10.10 כי התובעת תוכל לחזור לעבוד ב- 20.10.10.

נטען כי התובעת הניחה כי מאחר והכאבים פחתו תוכל לחזור לעבודה.

בסביבות 9.10, כשתפקודה היה מינימלי, קבעה תור לרופא תעסוקתי (ל- 24.10.10). הרופא התעסוקתי קבע כי "במצבה הנוכחי אינה כשירה לחזור לעבודתה הכרוכה בהליכות מרובות" ("האישור התעסוקתי").

ב"כ התובעת פנתה לב"כ הנתבע וביקשה כי תשולמנה כל זכויותיה.

2.בכתב הגנתו הכחיש הנתבע טענות התובעת וטען כי תקופת עבודתה לא היתה רצופה, משנעדרה לתקופות שונות.

תנאי עבודתה השתנו לפי בקשתה והסכמת הצדדים: עד ספטמבר 2006 כולל, קיבלה שכר שעתי בתוספת עמלה. עד פברואר 2007 שכר בשיעור 7,000 ₪ נטו כולל נסיעות, וממרץ 2007 היתה זכאית לעמלת מכירות [עד 250,000 ₪ מחזור מכירות – 3%; ממחזור מכירות העולה על 250,000 ₪ – 5%, בהפחתת שכר היסוד השעתי (50 ₪), כולל נסיעות והבראה].

נספח ב' אינו בכתב ידו.משוללות יסוד טענות התובעת ביחס לתשבחות העצמיות ולהגדלת נפח המכירות באופן משמעותי.

תלושי השכר נתנו ביטוי מלא ומדויק לתשלומים להם היתה זכאית, נמסרו לה מדי חודש, התובעת בדקה אותם היטב מדי חודש וקיבלה הסברים כשביקשה. הנתבע שילם לה דמי מחלה לתקופה 13.4.10-30.4.10 ומשהוכרה פ"ע, זכאי הוא להשבת הסכום ששולם (4,878 ₪).

אין שחר לטענתה ביחס ל"פיקטיביות", או לתשלום הבראה בינואר 2010, או כי כך ציין הנתבע בתביעה למל"ל – משהבראה שולמה בתלוש דצמבר 2009 (מה גם שרישום בדבר תשלום הבראה בתביעה למל"ל לא הסב לה נזק כלשהו).

הפרשות לפנסיה בוצעו כדין תוך בצוע השלמת הפרשות ל- 2008 במהלך 2009 ("ג").

יתר על כן, הנתבע נשא על חשבונו את חלקה, חלף נכוי משכרה (הועלתה טענת קזוז/נכוי לסכומים אלה ששילם בטעות, בסך נומינלי של 3,412 ₪).

משוללת יסוד טענתה, כביכול, סוכם ששכרה ישולם כסדרו גם כשתעדר (גם לא בנספח ח', שאינו בכתב ידו). סך 1,574 ₪ נוכה בגין תשלום ביתר בטעות (לא בגין מחלה) אלא בהתחשבנות שנערכה ביניהם.