מי-רב נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

לפני שני ערעורים, שנדונו במאוחד, הנסובים על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 5.12.12 (להלן: "החלטת הוועדה"). הוועדה קבעה, כי למר אלעד מי רב (להלן: "מי רב") נכות אורתופדית בשיעור 10%, בתחולה מיום 3.10.11. לא נקבעה למי רב נכות נוירולוגית.

מי רב נפגע ביום 21.10.09 בגבו ובצווארו בתאונת דרכים, שהוכרה כתאונת עבודה. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 7.12.10 נכות זמנית, וכן קבעה נכות יציבה בשיעור 5% מיום 1.3.10. במסגרת ערר שהוגש, נקבע ביום 22.2.11 בוועדה לעררים, כי למי רב נכות אורתופדית בשיעור 10% בתחולה מיום 1.1.10.

מי רב פנה למוסד לביטוח לאומי ביום 3.10.11 בתביעה לדיון מחדש לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956. במסגרת הליך זה קבעה וועדה רפואית מדרג ראשון כי נכותו האורתופדית נותרה בשיעור 10%, ונכותו הנוירולוגית בשיעור 0%. עם זאת, הוועדה שינתה את מועד תחולת הנכות האורתופדית ליום 3.10.11.

מי רב הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון, אולם הוועדה לעררים, אשר התכנסה ביום 21.3.12, הותירה את קביעת הדרג הראשון על כנו. משמע, נקבע כי למי רב נכות אורתופדית בשיעור 10%, בתחולה מיום 3.10.11, וכן 0% נכות נוירולוגית בהתאם לסעיף ליקוי 29(6)I.

מי רב פנה בערעור לבית הדין לעבודה, וביום 25.10.12 התקבל בהסכמה הערעור בתיק ב"ל 37283-05-12, וניתן פסק דין בעקבותיו התכנסה הוועדה נשוא הערעור דנן, בהאי לישנא:

"1.עניינו של המערער יוחזר לועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתדון בשנית במועד תחולת הנכות האורטופדית ותבהיר מדוע לא נקבע מועד תחילת הנכות מיום 1/1/10 וזאת חרף הקביעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

2.כמו כן, תדון הועדה בשנית בתחום הנוירולוגי ותסביר מדוע יישמה את סעיף 29 (6) (1) ולא סעיף 29 (6) (2).

3. הועדה תנמק החלטתה.

4.המערער ובאת כוחו יוזמנו לדיון בפני הועדה".

כאמור, במסגרת החלטת הוועדה נשוא ערעור זה, החליטה הוועדה כי נכותו האורתופדית של מי רב הינה בשיעור 10% מיום 3.10.11 וכן החליטה למחוק את סעיף הליקוי הנוירולוגי.

בהליך הערעור הנוכחי הסכימו שני הצדדים, כי הנמקת הוועדה בכל הנוגע לתחולת הנכות האורתופדית לוקה בחסר. לפיכך, בדיון שנערך ביום 19.2.14, הוסכם כי עניינו של מי רב יושב אל הוועדה הרפואית לעררים, על מנת שזו תדון פעם נוספת במועד תחולת הנכות האורתופדית ותבהיר מדוע לא נקבע מועד התחולה מיום 1.1.10, חרף הקביעה כי לא חלה החמרה במצבו של מי רב.

זאת, לאור כך שוועדה רפואית לעררים אשר התכנסה בעניינו של מי רב ביום 22.2.11, קבעה לו נכות אורתופדית בשיעור 10% החל מיום 1.1.10, וכן לאור זאת שביום 3.10.11 הגיש מי רב תביעה לבדיקה מחדש על פי תקנה 36.

לטענת מי רב, בהחלטת הוועדה לפיה נמחק סעיף הליקוי הנוירולוגי מרשימת הליקויים נפלה טעות. טוען מי רב, כי הוועדה סטתה מהנחיות פסק הדין, לפיהן היה עליה להכריע בין שני סעיפי ליקוי נוירולוגיים, לאור ממצאים נוירולוגיים שנמצאו בוועדות השונות. כמו כן, לטענת מי רב היה על הוועדה להזהירו בטרם בחרה למחוק את סעיף הליקוי שניתן, ולתת בידו את האפשרות לחזור בו מן הערר שהוגש.

המוסד לביטוח לאומי התנגד לעמדת מי רב בכל הנוגע לטענותיו בפן הנוירולוגי, וטען כי הוועדה פעלה במסגרת סמכותה ותיקנה טעות קולמוס שנפלה בהחלטתה בעבר. עוד נטען, כי משהוועדה לא הפחיתה את אחוזי הנכות שניתנו למי רב, לא היה מקום להזהירו מראש.

דיון והכרעה

במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213 (1999).

הלכה היא, כי כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הוועדה ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין.

ראו: דב"ע (ארצי) נ"א/ 01-29 פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160 ; עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי - המוסד לביטוח לאומי (8.1.2008).