מטכ"ל (מחוזי) 508/15 התובע הצבאי נ' טוראי א.ל.

על פי הודאתו, מורשע הנאשם בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955, על כי נעדר מיחידתו, מיטב X , מיום   10/03/2013 ועד יום 20/06/2015 , בסך הכל 833 ימים, בהתאם לכתב האישום ולפרטים הנוספים.

• ניתנה היום, ‏01/09/2015, ‏י"ז אלול תשע"ה, והודעה בפומבי ובמעמד הצדדים.

________

שופטת

גזר דין

הנאשם, טוראי א. ל. , הורשע על פי הודאתו בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, על כי נעדר מיחידתו במשך 833 ימים, עד למעצרו.

מהמסמכים שהוגשו עולה כי הנאשם השתמט משירות ביטחון אליו נקרא ונידון בגין כך לעונש מחבוש ותוך כדי כך חויל והחל בשירות אולם מיד לאחר שירות עונש המחבוש החל בהיעדרותו הממושכת הנוכחית.

במסמכי ההגנה פורטו נסיבות חיים של הנאשם שאינן פשוטות. מטעמי צנעת הפרט לא יפורטו כלל הנסיבות. אולם יציין כי הנאשם התייתם בילדותו מאביו. משפחתו מונה מספר אחים ואחיות והיא נתונה בקשיים כלכליים משמעותיים. האם משתכרת שכר דל ונמסר כי לאחרונה בזמן היעדרות הנאשם גם חלה התדרדרות נוספת במצבה הכלכלי של המשפחה. הנאשם אשר עבד במהלך היעדרותו מהווה עמוד תווך מרכזי בכל הנוגע לסיוע לפרנסת המשפחה. עוד עלה מהמסכים כי הנאשם היה בעל קשיי הסתגלות למסגרת עוד טרם לגיוסו ואף לא סיים 12 שנות לימוד. במהלך כליאתו של הנאשם הוא נבדק על ידי גורמי ברה"ן אשר לא מצאו כי הוא סובל מהפרעה נפשית כזו או אחרת, אולם נמסר כי ניכרת מצוקה הסתגלותית על רקע המצב המשפחתי ונסיבותיו האישיות ולפיכך ההתרשמות היתה לפוטנציאל נמוך לשירות. הנאשם הופנה בעקבות זאת לועדת התאמה לשירות אשר מצאה לפטור אותו משירות בגין התנהגות רעה וחמורה. ביחס להמלצה, טרם ניתנה החלטה של מפקד מיטב.

התביעה בקשה להחמיר בעונשו של הנאשם בשים לב לעברו, למשך ההיעדרות ולאופן סיומה. צוין כי הנאשם לא ניסה בכל דרך לפתור את בעיותיו באופן חוקי ולעמוד בחובת השירות. מנגד, טענה ההגנה כי יש לבחון את הנסיבות המשפחתיות והאישיות שהובילו לקשיים בחיי הנאשם עוד קודם לגיוסו, את הקושי שנגרם עקב היעדרותו בתקופת מאסרו וכן את העובדה כי גם גורמי צה"ל הכירה בכך שאינו מתאים לשירות לבסוף.

לאחר שבחנתי את כלל הראיות ואת טענות הצדדים, מצאתי לקבוע את מתחם הענישה במקרה זה בטווח שבין 4 ל 8 חודשי מאסר. לעניין זה יצוין כי העיקרון המרכזי בעת קביעת מתחם הענישה הוא עיקרון ההלימה ובמסגרת זו יש להתחשב בערך החברתי שנפגע בביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. נוכח הפגיעה הקשה בערך החברתי שעניינו השוויון בחלוקת הנטל הביטחוני נקבע לא אחת בפסיקת בית הדין לערעורים כי יש מקום לענישה מחמירה כלפי מי שנעדר למשך תקופה ממושכת (ראה ע38/13 , התצ''ר נגד טוראי עוזיאל והפסיקה המוזכרת שם). עם זאת, יש לציין כי הנאשם כמי שלא החל כלל בשירות ממשי קרוב ביחס לבחינת מדיניות הענישה הנוהגת לעניינם של משתמטים, וביחס לכך רמת הענישה מעט שונה לעומת עניינם של מי שהחל בשירות, מתוך הבנה כי מדובר במי שלא החלו בשירות ולא הפנימו את חובתם.