מטייב נ' מטייב ואח'

החלטה

מבוא

לפני בקשת התובעת למינוי מומחה רפואי נוסף מטעם בית המשפט בתחום האף, אוזן וגרון בהליך המתנהל בהליך המתנהל לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה– 1975 (להלן:"חוק הפיצויים").

התובעת, ילידת 1946, הייתה מעורבת בתאונת דרכים שאירעה ביום 19.4.2007.

ד"ר יוחנן ויזל מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האף, אוזן וגרון (להלן: "המומחה").

התובעת טוענת, כי בנסיבות המקרה דנן ישנה אפשרות ממשית לכך שיגרם לה עוול או נזק כתוצאה מהסתמכות אבסולוטית על חוות דעתו של המומחה, כמפורט בבקשתה, וכפועל יוצא מכך יש למנות מומחה נוסף בתחום זה.

חוות דעת המומחה

המומחה בדק את התובעת ביום 15.2.2011 וציין בחוות דעתו, כי התובעת אובחנה כסובלת ממחלת המנייר עוד בשנת 1998, מחלה המאופיינת באירועי סחרחורות חוזרים המלווים בטנטון, הקאות וירידה בשמיעה פרוגרסיבית. כמו-כן, ציין המומחה כי קיים תיעוד אודות תלונותיה המרובות של התובעת, במהלך השנים עובר לתאונה, בקשר לסחרחורות, ירידה בשמיעה ואי שיווי משקל.

מדו"ח ביקור אצל ד"ר גלוזגל, מומחית א.א.ג, שהוצג למומחה, עלה כי בבדיקת שמיעה שביצעה התובעת לאחר התאונה, ביום 4.7.07, נמצא כי שמיעתה הייתה אסימטרית 65 דציבל מימין ו- 40 דציבל משמאל לפי SRT. התובעת נתבקשה על ידי המומחה לבצע בדיקת שמיעה נוספת ביום 17.2.2011 וזו הביאו למסקנה, כי חלה החמרה נוספת בשמיעת אוזן שמאל שירדה מ-40 דציבל ל-50 דציבל.

בהמשך לממצאים אלו קבע המומחה כדלקמן:

"חבלת ראש יכולה לגרום לליקוי שמיעה אולם ודאי וודאי שאיננה מתחילה תהליך פרוגרסיבי של ליקוי שמיעה, תהליך שמקורו בניוון הדרגתי של האוזן הפנימית ו/או עצב השמיעה. תהליך ניווני זה מסביר את ההחמרה בשמיעה בין 2007-2011 באוזן שמאל ואת ליקויי השמיעה בכלל".

לדברים אלו הוסיף, כי קיומו של רעש באוזן ימין היה ידוע מזה שנים, וכן כי התובעת סבלה מפיברומיאלגיה, צרויקלגיה והיפוטירוידיזם עובר לתאונה וגם אלו יכולים לתרום לתחושת הסחרחורת. עוד מציין המומחה, כי בבדיקת נוירולוג לאחר התאונה נמצא מתח ניכר של שרירי הצוואר האחוריים, אשר מלווה פעמים רבות בתחושת הפרעת שיווי משקל.

לסיכום, קבע המומחה כי לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור 30% בגין ליקוי שמיעה דו-צדדי, 10% בגין טנטון דו- צדדי ו- 10% בגין סחרחורות. יחד עם זאת, סיכם המומחה כי-

"לתובעת לא נגרמה נכות כתוצאה מהתאונה נשוא תביעה זו, אולם בסעיפי הטנטון והסחרחורת סביר להניח שהמתח והחרדה אשר התלוו לתאונה, הביאו להחמרה סובייקטיבית זמנית בעוצמתם והפרעתם ולכן מן הראוי שמחצית מהנכות תיוחס לתאונה, לתקופה של שנה אחת".

החקירה הנגדית

המומחה זומן לחקירה נגדית על חוות דעתו. בחקירה הנגדית עימת ב"כ התובעת את המומחה עם קביעתו לפיה התובעת סבלה ממחלת המנייר מלפני התאונה. המומחה אישר כי קביעתו בקשר למחלת המנייר מתבססת על רישומים רפואיים ולא על אבחנה שערך בעצמו (עמ' 3 שו' 5). כמו-כן, אישר כי אין ביטחון כי התובעת אכן סובלת ממחלת המנייר (עמ' 4 שו' 20).

המומחה ציין בחקירה, כי התובעת התלוננה על סחרחורות חוזרות ונשנות קודם לתאונה (עמ' 6 שו' 6), וכי מדובר בתאונה מינורית ולכן גם אם יימצא בבדיקה כי יש לה שיתוק באוזן, הוא לא היה מייחס אותו לתאונה.

טענות הצדדים

התובעת טוענת בבקשתה, כי לא ניתן להגיע לחקר האמת אודות מצבה הרפואי, ו/או הקשר הסיבתי בינו לבין התאונה נשוא התובענה, תוך הסתמכות בלעדית על חוות דעתו של המומחה.

לטענת התובעת, המומחה אישר בחקירתו, בניגוד לחוות דעתו, כי אינו בטוח כי התובעת סבלה ממחלת המנייר עובר לתאונה.