מחמוד סרור ואח' נ' נסאר

החלטה

לפני בקשה לקביעת שכר טרחת מגשר, בהתאם לתקנה 7(ה) לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג -1993 (להלן: "תקנות הגישור") וכן להטלת הוצאות לטובת הנתבע.

התיק שבפניי הופנה להליך מהו"ת בהתאם לתקנות המהו"ת שנקבעו בפרק ז1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין").

המגשר, עו"ד אביעד יששכר מבקש לחייב את הנתבע בתשלום שכר טרחתו כמגשר, וזאת בגין הכנת התיק ובגין 3 פגישות גישור שנקבעו, ולא התקיימו. התובעים הגישו אף הוא בקשה לפסיקת הוצאות בגין אי התייצבותו של הנתבע לפגישות.

הנתבע ציין בתגובתו כי הודיע למגשר ביום 4.9.13 על מניעותו מלהתייצב לפגישה שנקבעה ביום 5.9.13 לאור מצב רפואי מידרדר של אמו. כן הסביר כי לא ידע על הפגישה שנקבעה ליום 16.10.12 ולגבי הפגישה שנקבעה ליום 8.1.13 ציין שהיה חולה מיום 7.1.13 ועד יום 9.1.13, וכי אישור המחלה נשלח בזמנו למגשר.

עיינתי בבקשות והגעתי לכלל מסקנה כי דינן להידחות.

מעיון בתיק עולה כי בניגוד לקבוע בפרק ז1 לתקנות סדר הדין, לא התקיימה פגישת מהו"ת כדין. ככל הנראה, המגשר וויתר על קיומה נוכח הודעת הצדדים לפיה הם מסכימים לפנות להליך גישור ולכן פגישת המהו"ת מתייתרת.

על פי תקנות סדר הדין, הצדדים חייבים להתייצב לפגישת מהו"ת קודם כניסתם להליך של גישור. בעלי הדין חייבים להגיע בעצמם (למעט במקרים המפורטים בתקנות), (תקנה 99ז לתקנות סדר הדין), ובפגישה המגשר מסביר להם את המסגרת של הליך הגישור ומחויבויות המגשר והצדדים, אם יחליטו להמשיך בו (תקנה99ח לתקנות סדר הדין) . בין היתר, יכולים היו המגשר והצדדים להסכים בפגישת מהו"ת מה דין פגישת גישור שנקבעת ומתבטלת.

בנסיבות אלו איני מוצאת הצדקה להטיל על הנתבע הוצאות ושכר טרחה למגשר או לתובעים.

בנוסף, לא התרשמתי כי התנהלות הנתבע מגיעה כדי זלזול המצדיק הטלת שכר טרחה או הוצאות מכוח תקנה 7(ה) לתקנות הגישור או מכוח הדין הכללי.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ג, 13 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: