מחמוד ג'בארין נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 30/9/13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 0% נכות יציבה מתאריך 1/7/12 ונכויות זמניות לתקופה שבין ה- 27/1/12 ועד 30/6/12 (להלן: ההחלטה).

2.טענות המערער:

2.1הערעור מתמקד בטענה כי הוועדה לא התייחסה בצורה עניינית ומנומקת לחו"ד ד"ר תלס שעה שהיה עליה לנמק החלטתה כמתחייב הימנה ולא ליתן נימוק סתמי שאינו מתקבל על הדעת. היה על הוועדה לציין כי הממצאים שנמצאו על ידי ד"ר תלס אינם מזכים בנכות כלשהי ולא להסתפק באמירה לפיה ממצאי הבדיקה הגופנית אינם מעידים על כל דפורמציה או מטטרסוגיה שעה שאין אנו יודעים על איזו בדיקה מדובר.

כמו כן, הנימוק כי הממצאים שעלו בפני ד"ר תלס לא זהים לממצאים שעלו בפני ועדת הערר – היה מקום כי הוועדה תדון בצורה עניינית בחוו"ד היה עליה להצביע על הטעות בחוו"ד ושלילת מסקנות באופן מפורש.

2.2היה על הוועדה הרפואית לעררים להיעתר לבקשת המערער הן בערר עצמו והן למכתב שנשלח למשיב להמצאת פרוטוקול הוועדה מדרג ראשון.

העובדה שהוועדה לא נעתרה לבקשתו זו של המערער ובכך היא הכשילה את הערר, כך שמנעה ממנו לעמוד על המסקנות של הוועדה מדרג ראשון וזו פוגעת בזכותו של המערער להגיש ערר.

3.טענות המשיב:

3.1הלכה פסוקה היא כאשר הוועדה מוצאת ממצאים שונים ממצאי המומחה הרפואי מטעם המערער ומציינת זאת בפרוטוקול זה ואכן היא מגיעה למסקנה שונה ממסקנותיו של המומחה הנ"ל, די בכך כנימוק בדחיית חוות דעתו של המומחה ועל כן לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה הרפואית כאן משקבעה כי לא מצאה בבדיקתה הקלינית את הדיפורמציה בכף הרגל עליה הצביע ד"ר טלס.

3.2באשר לטענותיו של המערער להמצאת פרוטוקול של וועדה מדרג ראשון יש להפנות טענות אלו לפקיד התביעות ולא לוועדה הרפואית לעררים נשוא ערעור זה, שכן זו לא מתפקידה של הוועדה להמציא פרוטוקולים של וועדה מדרג ראשון.

3.3לא מדובר בפגם משפטי וככל שלמערער יש טענות לעניין זה הוא יכול להפנות אותם לפקיד תביעות או לבית הדין במסגרת תביעה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).

5.על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

7.לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת המומחה ד"ר תלס מטעם המערער ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו. 

8.על פי סעיף 213 לחוק, החלטות וועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית הדין האזורי לעבודה. הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד דוגמת טעות שבחוק, פגם משפטי, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד' 213).

9.מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי מדובר בקביעות מנומקות על פי שיקול דעתה המקצועי של הוועדה שאין להתערב בהן.  הלכה פסוקה היא שאין בית הדין מתערב בשאלות מקצועיות ו/או רפואיות, דברים המסורים לוועדה המיומנת בכך, אלא אם כן מדובר בטעות בולטת ואין זה המקרה.

10.במסגרת ישיבתה מיום ה- 30/9/13 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין שהוא בן 24 ולפעמים כשהוא רוקד בחתונות או משחק כדורגל קשה לו עם הרגל ועד עכשיו סובל משבר.

11.הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: