מחלוף נ' מזור ואח'

פסק דין

התובע הגיש כנגד הנתבעים כתב תביעה, כשסכום התביעה הינו 57,000 ₪.

על פי כתב התביעה ביום 16.12.11 שעה 15.00. רכב התובע על אופנוע באזור צומת רנתיס, לכיוון בית אריה. אותה שעה הגיע הנתבע 1, ממולו כשהוא רכוב על אופנוע, הנתבע 1 נהג עם גלגל אחד בלבד על הכביש והגלגל השני מורם באוויר. הנתבע 1 סטה עם רכבו לעבר כיוונו של התובע והשניים התנגשו.

הנתבע טען בכתב ההגנה, כי אכן היה במקום. ברם, לטענתו התובע ביצע פניית פרסה במקום והחל רוכב על האופנוע ב"זיגזוג" והשניים התנגשו.

בדיון ההוכחות שהתקיים בבית המשפט, התובע חזר על גרסתו לפיה התאונה התרחשה בשל "הרמת גלגל התחיל לאבד שליטה על האופנוע, ראיתי זאת, ולקחתי כמה שיותר ימינה בכביש וברחתי ממנו, וראיתי שהוא לא מספיק להשתלט על האופנוע" (עמ' 2 שורה 10 לפרוטוקול) לאחר מכן התרחשה התאונה.

עוד מטעם התובע הופיע העד מר ניב תייר, לדבריו, הוא רכב לפני התובע. הגיעו שני אופנועים עם גלגלים מורמים אחד עבר והשני הנתבע 1, עבר את העד עם הגלגל מורם והתנגש בתובע.

בנוסף העיד מטעם התביעה מר' עדי צרף לדבריו הוא עמד במקום, ראה את התובע. כשמולו מגיע אופנוע עם הרמת גלגל. את התאונה עצמה העד לא ראה. בהמשך ראה העד את האופנוע מוטל על הריצפה.

הנתבע 1, העיד לדבריו, כי היה עם כמה חברים. חבריו התעכבו מאחור. מלפניו בכביש מישהו ביצע פניית פרסה, דבר שגרם לו לסטות לצד. באיזה שהוא שלב, הנתבע 1 איבד את השליטה. שעה שניסה להתחמק מהרוכב שהגיע מולו.

עוד מטעם הנתבע העידה גב' אפרת דייגי, לדבריה ראתה את התובע עושה פרסה, הנתבע 1 הגיע ואז היה ענן עשן גדול. את התאונה עצמה העדה לא ראתה כיוון שהייתה רחוקה.

לאחר ששמעתי את הצדדים, העדים וכלל חומר הראיות שהוגש לעיון בית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של הנתבע. עדותו של התובע הן במשטרה, הן בהודעה לביטוח והן בבית המשפט הייתה עקבית. התובע אומנם בהודעה לביטוח לא התייחס לפניית הפרסה שביצעה, אולם בהודעת המשטרה הפניה מוזכרת שורה 25 להודעה. גם בבית המשפט התובע אישר כי הסתובב. בנסיבות אלו לא מצאתי לייחס זאת לחובתו כדברי ב"כ הנתבעים. שכן מתוך דבריו של התובע ניתן ללמוד כי הסיבוב היה 150 מטר לפני ההתנגשות ובנסיבות אלו התובע לא ייחס קשר בין פניית הפרסה להתנגשות.

מעבר לכך גם הנתבע 1 לא יכול היה לומר באיזה מרחק התרחשה פניית הפרסה, לה הוא טוען. הנתבע 1 לא יכול היה לשלול את טענת התובע, כי אכן יתכן והפרסה התרחשה 150 מטר ממקום ההתנגשות (ראה עמ' 7 שורה 24 לפרוטוקול.). בנסיבות אלו, משמדובר במרחק של 150 מטר ומדובר בשני רוכב אופנוע הנוסעים בצורה תקינה על פי גרסת הנתבע 1. לא ברור לבית המשפט מדוע הייתה צריכה להתרחש התאונה. אם אכן, הנתבע 1 הבחין באופנוע התובע מבצע את הפרסה במרחק רב.

עדי התביעה העידו כולם, כי ראו את הנתבע 1 מרים גלגל. אף שעדותו של מר' עדי צרף עדות שלא ניתן ליחס לה משקל רב. שכן עד זה היה מרוחק ממקום התאונה ולא הבחין בתאונה למרות היותו עומד במקום.

עדויות ההגנה גם הן בעלות משקל פחות בעיני. עדת ההגנה הגב' אפרת דייגי לא ראתה את התאונה. עמדה מרחוק וכל שהיא ראתה זה ענן עשן. לא ניתן ליחס לעדות שכזו משקל רב שכן עדה זו ראתה את פניית הפרסה אך לא יכלה לקשור קשר סיבתי בין פניית הפרסה להתנגשות. עדותו של הנתבע 1 גם כן לא הייתה מספקת ועל דברים רבים שבית המשפט היה מצפה מהעד המעורב לזכור. העד השיב כי הוא לא זוכר. במובן זה עדותו של הנתבע 1 לא עשתה עלי רושם טוב. (ראה עמ' 7 שורות 5, 20, 22, 28) בנסיבות אלו ניתן משקל נמוך לעדותו.

סוף דבר לאור האמור לעיל. אני מוצא לקבוע כי לנתבעים אחריות לקרות התאונה.

לעניין הנזק, בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את גובה הנזק. אולם לא הוגשה חוו"ד נגדית והנתבעים לא עמדו על זכות לחקור את השמאי ולמעשה בכך ויתרו על טענת הגנה זו.

לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את הראיות בשים לב לנסיבות קרות התאונה והנזק באופנוע, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובע את סכום התביעה. בתוספת הפרשי הצמדה מיום האירוע 16.12.11 ואגרת משפט ששולמה.

שכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.55% מסכום התביעה.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.