מחאמיד נ' עיריית חדרה

החלטה

בפניי בקשה לביטול 4 דו"חות חניה: דו"ח מס' 20460259 מיום 11.4.99; דו"ח מס' 20292553 מיום 19.5.99; דו"ח מס' 6667851 מיום 6.11.96 ודו"ח מס' 10831055 מיום 2.7.97, שניתנו למבקש בתחום שיפוטה של המשיבה.

טענות הצדדים

המבקש טוען כי מעולם לא קיבל הדו"חות ואך ביום 15.7.13 נודע לו לראשונה אודותיהם, עת הגיעו לביתו מעקלים וביקשו להוציא מיטלטלין מדירתו. באותן נסיבות שילם המבקש למעקלים את סכום החוב בסך של 3,337 ₪ "תחת מחאה" ועתה מבקש הוא להשיב הסכום לידיו בשל התיישנות העבירה.

לטענת המבקש משהדו"חות לא הומצאו לידיו תוך שנה מיום ביצוע העבירה יש לקבוע כי הם התיישנו.

המשיבה נתנה הסכמתה לביטול דו"ח מס' 6667851 מיום 6.11.96 וד"וח מס' 10831055 מיום 2.7.97, לאחר שלא איתרה את אישורי משלוח דרישות התשלום.

בהתייחס לדו"ח מס' 20460259 מיום 11.4.99 ודו"ח מס' 20292553 מיום 19.5.99 (להלן: "הדו"חות") טוענת המשיבה כי אלה הוסבו ביום 18.12.00 משמו של מר עאמר חמד על שם המבקש, בהחלטת התובע העירוני (נספח ב' לתגובה).

עוד נטען כי לאחר הסבת הדו"חות נשלחו למבקש הודעות תשלום הקנס בדואר רשום תוך שנתיים מיום ביצוע העבירה, כקבוע בחוק, כעולה מ"אישור על משלוח דברי דואר רשום בשרות רשום כמותי" (נספח ג' לתגובה) ולכן יש לראות את המבקש כאילו הורשע ונגזר עליו הקנס, מאחר וחלפו המועדים הקצובים בחוק להגשת בקשה להישפט והמבקש לא העלה כל טעם לאיחור בהגשת בקשתו.

המשיבה אף צרפה לתגובתה דרישת תשלום במסירה אישית מיום 7.7.10 (נספח ד' לתגובה) ועל כן טענה כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר.

כן טוענת המשיבה כי אין בנסיבות המקרה משום נסיבות חריגות המצדיקות קיום דיון במעמד הצדדים ויש לדחות את הבקשה.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה סבורה אני כי דין הבקשה להתקבל ואנמק.

עבירות החניה שבגינן נקנס המבקש הינן עבירות קנס מסוג ברירת משפט שחלות עליהן הוראות סעיפים 230-228 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ"). הליך של ברירת משפט נפתח בהמצאה כדין של הודעת תשלום קנס המפרטת, בין היתר, את העבירה ואת שיעור הקנס שנקבע לה, כעולה מהוראות סעיף 228(ב) לחסד"פ.

הודעה זו היא מסמך קונסטיטוטיבי ומסירתה לנאשם פותחת את ההליך הפלילי נגדו (רע"פ 7752/00 ניר נ' מדינת ישראל, (15.5.02)).

תקנה 41(א) לתקנות סדר הדין הפלילי התשל"ד - 1974 (להלן: "התקנות") קובעת כי בעבירות קנס של העמדת רכב במקום שהעמדתו אסורה לפי חיקוק, מותר להצמיד לרכב הודעה על מעשה העבירה.

במידה ולא שולם הקנס במועד שנקבע בהודעה ובעל הרכב לא ביקש להישפט, על הרשות החובה להמציא הודעת תשלום קנס חדשה בהתאם להוראות תקנה 41(ב) הקובעת: "לא שולם הקנס במועד שנקבע בהודעה שהוצמדה לרכב ולא ביקש בעל הרכב להישפט תוך אותו מועד, תומצא לבעל הרכב הרשום ברשות הרישוי הודעת תשלום קנס חדשה".

עבירת קנס הינה עבירה מסוג "ברירת משפט" שהיא עבירת "חטא" ועל כן מתיישנת היא, ככלל, תוך שנה מיום ביצועה. בענייננו, משמדובר בדו"ח שהוסב, מתיישנת העבירה תוך שנתיים מיום ביצועה. כי כך, נדרשת המשיבה להמציא למבקשת את הודעת תשלום הקנס - בדואר רשום - בתוך שנתיים מיום ביצוע העבירה (סעיף 225א(ב) לחסד"פ).

ישנן סיבות שונות להגיון שאחרי התיישנות העבירה וביניהן הרצון לגרום לרשויות לנהוג ביעילות ותוך זמן סביר, הרצון כי זכרון העדים לאירוע יהיה טרי וכי חומר הראיות יהיה נגיש. לצד אלה ניצבת הגישה כי לא ייתכן למשוך הליכים מעבר לפרק זמן סביר.

על בסיס הרציונל האמור נקבעו פרקי זמן שונים של התיישנות מעבירה לעבירה, על פי חומרתן, כשלעבירה מסוג "חטא" נקבעה כאמור תקופת התיישנות של שנה.

נלמד אם כן, כי מקום בו מדובר בדו"ח שהוסב, על הרשות להודיע לאזרח על ביצוע עבירת החניה תוך שנתיים מיום ביצועה. אדון עתה בדרכי ההודעה.