מחאג'נה נ' מחאג'נה ואח'

החלטה

הצדדים טענו בנוגע לקבילות מסמך מתאריך 10.07.09 הערוך בידי הפסיכולוג מוחמד נג'יב (להלן:"המסמך").

לטענת הנתבעת, מדובר במסמך שהוא בגדר חוות דעת האסורה בהמצאה למומחה ואין מדובר במסמך שניתן לצורך טיפול רפואי.

מנגד טוענת התובעת כי, מדובר במסמך שנערך כחלק מטיפול רפואי, ע"י הגורם המטפל ואין הוא בגדר חוות דעת האסורה בהמצאה למומחה. אציין כי הנתבעת אינה מתנגדת להמצאת כרטיס הטיפולים שנערך על ידי המטפל (רובו לאחר שנערך המסמך שבמחלוקת) בשלמותו למומחה.

דין הבקשה להידחות. כידוע, בפסיקה רווחת גישה ליברלית באשר לקבילות מסמכים, ובפרט בתחום הפסיכיאטריה, שם גדל תחום חיווי הדעה.

בית המשפט נדרש להכריע , בכל מקרה לגופו, האם המסמך כולל אלמנטים "חוות דעתיים" עד כדי אלה גוברים ומטים את הכף לכיוון הצגתו למומחה. בכל מקרה צריכה להיות זיקה בין המסמך לבין הטיפול בנפגע והוא אינו יכול להיות מנותק מההליך הטיפולי [לעניין זה השוו:רע"א 3528/12 פלוני נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח והאסמכתאות שם (מצוי במאגרים משפטיים; 16.7.12)].

בפסיקה, אין דרישה שעצם כתיבתו של המסמך תהיה כרוכה בצורך טיפולי מסויים. בכלל זה, למשל, מצויים מסמכים שלא נערכו אגב טיפול אך יש בהם כדי לתאר או לסכם את הטיפול [לעניין זה השוו:רע"א 3528/12 פלוני נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח והאסמכתאות שם (מצוי במאגרים משפטיים; 16.7.12)]

לאחר שעיינתי במסמך שוכנעתי, כי הוא אינו כולל אותם סימנים מובהקים המאפיינים חוות דעת, כגון הערכת שיעור הנכות הצמיתה והערכת סיכויי ההחלמה או ההחמרה בעתיד [השוו: רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (מצוי במאגרים משפטיים;30.5.12)], ועל כן אין לפוסלו. אומנם, במסמך, הכולל אנמנזה מפורטת, קיימת אבחנה, אולם אין בעצם הימצאותה של כזו, כדי להפוך את המסמך לחוות דעת, לא כל שכן פסולה. שכן לצורך קביעת דרכי טיפול עתידיים, כמו במקרה דנן, נדרשת אבחנה (אם היה נקבע אחרת, ניתן לכאורה היה לטעון שכל דיאגנוזה רפואית בתחום שאיננו קשור לתחום הנפשי, יש בה כדי לפסול מסמכים רפואיים).

המסמך אף נערך כחלק מן הטיפול בתובעת, ואין לראות בו מסמך מוזמן. כעולה מעיון בכתבי הטענות וצרופותיהם, נערך המסמך על ידי פסיכולוג, לאחר שנפגש פעם אחת עם אבי התובעת הקטינה ופעמיים עם התובעת עצמה. מן המסמך עולה כי במהלך אשפוזה קיימה התובעת שיחות עם פסיכולוג וכי הומלץ לה המשך טיפול אצל פסיכולוג דובר ערבית. לאחר מפגשים ספורים, כפי שצוין לעיל, נערך המסמך, שלאחריו החלה התובעת סדרה ארוכה של טיפולים אצל אותו מטפל.

התייחסותה של הפסיקה לאיזון, שבין השאיפה לשמור על אובייקטיביות המומחה ועל עצמאות שיקול דעתו ובין הרצון להניח בפניו תשתית עובדתית מלאה כדי שיוכל לערוך חוות דעת רצינית ומקצועית, גמישה. לכך מתווספת החזקה, כי ניתן לסמוך על המומחה המקצועי והמנוסה, זרועו הארוכה של בית המשפט, שידע לבור את התבן מן הבר ולשמור על עצמאות שיקול דעתו והתרשמותו אל מול "מקצת חוות הדעת"[ לעניין זה השוו: רע"א 5270/09 פרז נ' תורג'מן, איילון חברה לביטוח בע"מ,(מצוי במאגרים משפטיים 22.2.2010)]. גם מטעמים אלה אין מקום להורות על פסילת המסמך.

נוכח כלל האמור לעיל אני דוחה את בקשת הנתבעת.

אני נותן תוקף להסכמת הצדדים ומורה על מינויו של ד"ר ט. פאהום, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה.

לעיון חוות דעת ביום 15.11.13.

ניתנה היום, א' אב תשע"ג, 08 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: