מחאג'נה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול איסור שימוש ברכב בגין ביצוע עבירה של נהיגה של מי שאינו מורשה לנהיגה, עבירה מיום 16/5/11.

המבקש הינו הבעלים של הרכב, ולטענתו הוא זה שנהג ברכב בעוד שמי שנטען שנהג ברכב היה הנוסע ברכב.

לתמיכה בבקשתו הגיש המבקש תצהירים (שלו ושל הנהג).

עוד ציין המבקש כי הוא זקוק לרכבו הן לצורך פרנסתו והן על מנת לעזור לאמו הסובלת מנכות של 68% וכן לסבו הנכה.

בנוסף טען המבקש כי במהלך השימוע לא היה מיוצג ע"י עו"ד, ובכל מקרה כבר במועד השימוע טען כי הוא זה שנהג ברכב.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה.

לטענתה קיימות ראיות לכאורה להוכחת הטענה נשוא כתב האישום וכי מדובר בעבירה חמורה שיש בה כדי לסכן את ציבור המשתמשים בדרך.

דיון והכרעה:

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה אני סבור כי דין הבקשה להידחות.

בשלב זה די בקיומן של ראיות לכאורה על מנת להוכיח את עובדות כתב האישום ואינני נדרש להכריע בין הגרסאות השונות.

מחומר החקירה עולה באופן ברור כי השוטרים הבחינו במר סמיר מחאג'נה וגיאה נוהג ברכב וכאשר התבקש לעצור נמלט מהמקום. השוטרים רדפו אחריו והיו עמו בקשר עין רצוף עד לרגע שבו הנהג והנוסע ירדו מהרכב.

גרסת המבקש והנהג לפיה המבקש הוא זה אשר נהג ברכב, דינה להתברר במסגרת שמיעת התיק העיקרי.

עוד ראוי לציין כי הנהג אף קיבל דו"ח על שימוש בטלפון ללא דיבורית ובמעמד קבלת הדו"ח תשובתו הייתה "אין לי מה להגיד".

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה נשוא כתב האישום.

המבקש עצמו נכח ברכב כנוסע (לפחות לכאורה) ויש בכך נסיבה מחמירה מאחר והיה עליו למנוע ממר מחאג'נה וג'יה מלנהוג ברכב.

מדובר בעבירה חמורה שיש בה כדי לסכן את ציבור המשתמשים בדרך. חומרה נוספת עולה מהאופן שבו הנהג נמלט מהמקום וסיכן עוברי אורח.

בנסיבות אלו, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין הפוסל.

לאור כל האמור לעיל וחרף נסיבותיו האישיות של המבקש, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה והודעה היום כ' אייר תשע"א, 24/05/2011 במעמד הנוכחים.