מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.הוגש ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 28.6.10.

2.כתב ערעור מנומק הוגש ביום 16.12.10.

אלה הטענות בערעור:

א.למערער בעיות רפואיות רבות, אותם פירט בפני הועדות שבפניהן הופיע.

ב.ועדה מדרג ראשון קבעה למערער דרגת אי כושר לצמיתות בשיעור 60%.

ג.המערער הגיש ערעור לועדה לעררים, אשר דחתה את הערר.

ד.נטען כי אמנם נקבע שהמערער מסוגל לעבוד באופן חלקי, אולם לא נימקו מדוע ניתנו 60% אי כושר ולא 65% או 74%.

ה.הועדה לא ציינה שהיא לוקחת בחשבון את גילו של המערער - 61, בסמוך לגיל הפנסיה.

ו.המערער איבד לחלוטין את יכולתו לעבוד בכל עבודה מכל מין וסוג, נוכח גילו, השכלתו מצבו הרפואי.

ז.הועדה לא נימקה החלטתה.

ח.הועדה ביססה החלטתה על המלצות פקידת שקום, ללא שפורט בהמלצות מדוע המערער לא איבד לחלוטין את כושרו להשתכר.

3.בתגובת המשיב שהוגשה בכתב, נטען כי הועדה התכנסה בהרכב של מומחים לתחום, הקשיבה לתלונות המערער, עיינה בתחום הרפואי, פרטה הליקויים מהם סובל המערער.

נטען כי החלטת הועדה נתמכת בחוות דעת פקידת שיקום.

לא נפל פגם משפטי בפעולת הועדה.

4.המערער הגיב לתגובה:

א.שעה שנקבעה הפרעה הסתגלותית, היה על פקידת השיקום לקבוע שאינו כשיר לעבודה. חוות דעתה אינה מנומקת ואינה מבוססת.

ב.הועדה שגתה בהחלטתה נוכח היותו של המערער בעל 70% נכות רפואית, כולל הפרעה הסתגלותית.

ג.היה על הועדה לכתוב במפורט כל סעיף וסעיף והאם הוא מאפשר למערער להשתלב בעבודה ולו באופן חלקי.

5.בפרוטוקול הועדה נכתב: