מזרחי ואח' נ' זרוק ואח'

החלטה

1.ביום 5.5.13 ביקשו המשיבים 1-2 המרצת הפתיחה שלפני (להלן: "זרוק"), לבטל פסק דין שניתן על ידי ביום 9.10.12.

2.נטען בבקשה כי בדיקה שערך בא כוחם, עו"ד חדד העלתה כי לא נמסרה להם הזמנה לדיון.

בבקשה נטען כי לו היו מקבלים את ההזמנה לדיון או את התובענה עצמה הם היו מסכימים לסעד שהתבקש.

למעשה טענתם מתמקדת בחיוב בהוצאות.

3.בתגובה טען ב"כ המבקשים 1-2 בהמרצת הפתיחה (להלן: "מזרחי") עו"ד גליקס כי יש לדחות את הבקשה.

נטען כי זרוק זומנו כדין לדיון שהיה קבוע ליום 9.10.12 במסירה אישית.

התובענה עצמה הוגשה רק לאחר שזרוק סרבו לחתום על כתב הסכמה.

4. בהחלטתי מיום 30.7.13 הוריתי לעו"ד גליקס לצרף את אישורי המסירה לדיון שהתקיים ביום 9.10.12.

5.עו"ד גליקס הבהיר לביהמ"ש ביום 5.8.13 כי פסה"ד מיום 9.10.12 ניתן על סמך אישורי המסירה שהוצגו בפני ביהמ"ש וכי לא נותר עותק מהם בידיו והם מצויים בתיק ביהמ"ש.

בעניין זה אציין כי אכן הוצגו בפני אישורי מסירה , כעולה מפסק הדין שנתתי, אך אלו לא נסרקו ונותרו בתיק בית המשפט.

תיק ביהמ"ש נגרס, כעולה מבירור שערכתי.

6.בתשובה לתגובה הוסיפו זרוק וטענו כי אי צירוף אישורי המסירה מונע אפשרות להתייחס אליהם ולטענת מזרחי בנוגע לחובתם להתייצב לדיון.

7.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר המונח בתיק שלפני, לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה ודינה להידחות.

בסעיף 8 לפסק הדין שניתן על ידי ביום 9.10.12 קבעתי כי "המשיבים 1 ו- 2 זומנו כדין לישיבת היום עוד ביום 10/5/12" וחרף העובדה שאישורי המסירה שהוצגו בפני בדיון לא מצויים כעת בפני כעת, ברור שהיו בנמצא אישורי מסירה בטרם ניתן פסק דין. על כן אין מקום לקבוע כי פסק דין ניתן כאשר לא היו אישורי מסירה.

לזרוק אין טענות לגופו של עניין ביחס לתובענה עצמה או למהותו של פסק הדין.

לאור העמדה הברורה של זרוק כי לגופה של התובענה וככל שהיו משתתפים בדיון, היו נותנים הסכמתם לסעד המבוקש (ראה סעיף ד' לבקשה מיום 5.5.13 וסעיף ה' לתצהיר שצורף לה), הרי שלא מצאתי כי יש מקום לבטל את פסה"ד מיום 9.10.13 שניתן על ידי, בשל חיובם של זרוק בהוצאות מזרחי ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪.

אף לו היה מבוטל פסה"ד, עדיין היה צריך לחייב את זרוק בהוצאות.

גם לו זרוק היו מתייצבים לדיון ונעתרים לסעד המבוקש היה מקום לחייבם בהוצאות מזרחי אשר נאלצו להגיש תביעה, ופרטו בתובענה מדוע הם נאלצים להגיש אותה.

סכום ההוצאות שנפסק הוא על הרף הנמוך והסכמה למתן פסק דין כמבוקש ביום הדיון לא היתה מובילה לפסיקת הוצאות נמוכות יותר.