מזונות לילדים המקבלים סיוע ממקורות אחרים

הנדון: מזונות לילדים המקבלים סיוע ממקורות אחרים

א.   טענות הצדדים

הצדדים התגרשו בביה"ד לפני חמש שנים, והמזונות שנפסקו לתובע בגין חמשת ילדיו היו בסך 4000 ₪.

אחרי הגירושין התובע ביקש להפחית את מזונותיו בגלל מעמדו כאברך כולל, וביה"ד בפסק דינו מיום י"ז טבת תשע"ג (30.12.2012) קבע ברוב דעות שחיובו מזונות ילדים מחייב אותו גם לצאת לעבוד.^[1]

גם בערעור לביה"ד הגדול (תיק 811245) שהוגש על ידי התובע על פסק הדין, אישר ביה"ד הגדול את פסק הדין ברוב דעות

עתה הוגשה לביה"ד בקשת התובע להפחית את דמי המזונות לילדיו מסך 4000 ₪ לסך 2000 ₪, ובדיון שהתקיים בתאריך ט"ו בטבת התשע"ו (27/12/2015) התובע נימק את בקשתו בגלל נימוקים אחרים:

א.  הכנסותיו פחתו לסכום כולל של 2400 שקל בחודש, בעוד שבעבר הכנסותיו הגיעו לסך 4000 ₪ ואינו מוצא עבודה המתאימה לו.

ב.   למיטב ידיעת הנתבע התובעת מקבלת 6000 שקל לחודש, בניגוד לטענת הנתבעת שהאם משתכרת בסך של 600 ₪ ברוטו בחודש בלבד.

ג.   יש לו חוב גדול מאד לביטוח לאומי, ולכן הוא הגיע איתם להסדר שישלם 200 ש"ח לחודש ובהוצל"פ הוא משלם 800 ₪ לחודש עבור חוב לנתבעת.

ד.   בא כוחו טען שמלכתחילה האשה התחתנה עם בן תורה, ואם בני הזוג היו ממשיכים לחיות ביחד, האשה היתה מסכימה להמשיך לפרנס את המשפחה, לכן יש להחיל הסכמה זו גם לתקופה שאחרי הגירושין. התובע הוסיף על דברי בא כוחו, שדובר ביניהם לפני הנישואין שהבעל ילמד והאשה תעבוד.

ה.  מאחר שהבת הגדולה עברה את גיל 18 יש לבטל את מזונותיה, ולהפחית את ייתרת המזונות עבור הקטינים.

ו.   שני הילדים הגדולים אינם בבית ולומדים בישיבות, ושכרם ממומן באופן ישיר לישיבה על ידי ארגוני חסד, או שהנתבעת מביאה להם קבלות על התשלום והם מחזירים לה את הוצאות שכר הלימוד. כמו כן הנתבעת מקבלת מארגוני חסד סיוע ברכישת בגדים ובמזון.

הנתבעת הגיבה לתביעת התובע, שיש לו אפשרות לעזוב את צפת ולמצוא משרה. הנתבעת טענה שגובה שכרה אינו עולה על 600 ₪. היא מקבלת 3200 ש"ח מביטוח לאומי כדמי מזונות הבעל, 900 ₪ קצבה עבור 4 ילדים, ועוד 800 ₪ מהוצאה לפועל עבור חוב של הבעל שפירעונו עומד להסתיים, מאחר שהבת הגדולה הגיעה לגיל 18. הבן לומד בישיבה ב******* והיא משלמת עבורו 1100 שקל בסיוע גמחי"ם.

ב. האם הסיוע שהילדים מקבלים מארגוני חסד פוטר את האב מחיוב מזונות?

בית הדין ביקש מהאב להמציא לו אישורים מהישיבות בהם לומדים הילדים, המעידים שארגוני חסד משלמים את שכר הלימוד של הבנים, והאשה אינה משלמת עבור ילדיה. אך עד כה התובע לא שלח מסמכים המבססים את טענתו, ובהעדר הוכחה לטענתו יש לחייבו גם במזונות ילדיו הלומדים בישיבות. יש להוסיף שההוצאות עבור ילדים בישיבות כוללים גם הוצאות נסיעות, ארוחות בבית בחופשות, וביגוד.

אמנם לפי טענת התובע קיימת גם אפשרות, שהנתבעת מקבלת החזרים על הוצאותיה בשכר לימוד, וכן סיוע מארגוני חסד ברכישת בגדים ודברי מאכל, אך הכספים שהילדים מקבלים ממקור אחר, אינם מתקזזים מחוב מזונות ילדיו, ואינם פוטרים את האב מחיוב מזונותיו, כי הרא"ש בכתובות (פרק ד, סי' יד) פסק בשם מהר"ם מרוטנבורג:

"דחייב לזון בניו ובנותיו כשהן קטני קטנים. ואפילו יש להם נכסים שנפלו להם מבית אבי אמם, פסק רבינו מאיר דחייב לזונם, דכיון דתקנת חכמים היא, זכו במזונותיהם אפילו יש להם להתפרנס משלהן, דומיא דמזונות האשה, מדכלל מזונות האשה דקתני ומוסיפין לה על מזונותיה בשביל הקטן, אלמא דין אחד להם."

דברי המהר"ם נפסקו להלכה בשולחן ערוך (אהע"ז סי' עא, א):