מזונות זמניים לקטינים

1.         מהו גובה צרכיהם של הקטינים?

2.         מהו גובה השתכרות הצדדים?

3.         כיצד ייקבעו הצרכים וההשתכרות כאשר יש סתירה בין כתבי טענות לבין עדות בבית המשפט?

4.         האם יכול האב לממן מלוא צרכיהם ההכרחיים של הקטינים חרף מיצוי פוטנציאל השתכרותו?

5.         האם יש לפנות לעקרונות שוויון, צדק, הגינות ויושר לשם צמצום חיוב האב "בצרכים הכרחיים", שעה שחיובו בצרכים אלה, לא יותיר לו מספיק לקיומו שלו?

א.        הרקע הרלבנטי:

1.                  בפניי בקשה לפסיקת מזונות זמניים עבור 2 קטינים (המבקשים 1-2) וזאת במסגרת תביעה למזונותיהם שהוגשה על ידי אמם, (היא המבקשת מס' 3) זאת ביום 1/10/10.

2.                  אדגיש, כי מדובר בשני פעוטות בגיל הרך ; א.כ. הינו יליד 27/9/07 והוא בגיל 3 שנים ואילו ה.כ ילידת 13/2/10 והיא עוד לא בגיל 8 חודשים.

3.                  בהתאם להחלטתי מסר המשיב (באיחור יש לומר), את תגובתו לבקשה.

4.                  ביום 30/11/10 ולאחר שהוגשו מספר בקשות למתן החלטה בבקשה לפסיקת מזונות זמניים, קיימתי דיון במעמד הצדדים לשם השלמת טיעוניהם לצורך מתן החלטתי זו ולשם התרשמות מהצדדים עצמם.

ב.        התרשמות בית המשפט מעדויות הצדדים ומשקל ההתרשמות:

5.         יש לציין כי חרף קצפן וקולן הרם של באות כוח הצדדים אשר גרם למתח מיותק במהלך הדיון (מתח שהקשה על בית המשפט לקדם ההליך לגופו), ניכר מהצדדים עצמם, שהינם מאופקים, מרוסנים ואף אינם רחוקים זה מזו בעמדותיהם ביחס לגובה הוצאות הקטינים והשתכרותם שלהם.

6.         ראיתי לנכון לציין זאת, שעה שהתרשמתי שמדובר בבני זוג שלא חיו ברמת חיים גבוהה, המכירים זה את זו ואת הצרכים ההדדיים שלהם ושל הקטינים ואשר נכונים להביע התחשבות האחד באחר בעניין גובה החיוב של המשיב במזונות זמניים.

7.         חרף האמור בכתבי הטענות של הצדדים ראיתי לנכון לסמוך החלטתי זו דווקא על התרשמותי מעדותם ומדברי שניהם במהלך הדיון שבפניי.

8.         בהקשר זה סבורני, כי בכתב התביעה נופחו הוצאות הקטינים מעל ומעבר להוצאותיהם בפועל ומכל מקום מדובר בסכומים שהאב לא יוכל לשאת בהם (ואף לא שילמם כאשר הצדדים חיו יחדיו).