מזונות אלמנה מהעיזבון למרות שהוקדש ולמרות שתבעה כתובתה

רקע

ביום כ"ד בכסלו התשפ"ד (07/12/2023) התקיים דיון בנוכחות נאמני ההקדש ובנה של האלמנה התובעת פלונית.

הדיון עסק בנושא מזונות, כתובת וזכויות האלמנה מעיזבונו של המנוח.

המנוח ואשתו עשו הסכם ממון בטרם נישואיהם, ב-2004, שפרטיו יובאו להלן.

המנוח הרב [פלוני] ז"ל כתב ב-2013 צוואה שלפיה כל נכסיו יעברו לידי הקדש לאחר פטירתו, והוסיף שאשתו תוכל להמשיך לגור בדירה שברחוב [...], הא ותו לא.

נושא מזונות האלמנה כבר עלה בעבר בביה"ד דנן בהרכב ההקדשות, ובדיון שהתקיים ביום י"ג בשבט התשע"ז (09/02/2017) נאמר:

ביה"ד: אנו חשבנו. אנו רוצים מאוד לדאוג לכבודה של האלמה אך גם לדאוג להקדש, בשני הדברים מדובר בקיום רצון המנוח.

ההחלטה שלנו היא החלטה זמנית ובעוד מספר חודשים תוכלו לפנות ולבקש לבחון את ההחלטה שוב. בינתיים על נאמני ההקדש להשלים לאלמנה – על מה שיש לה מהפנסיה ומביטוח לאומי – קצבת זקנה וקצבת שארים – עד לסכום של 8,500 ש"ח לכל חודש, התשלום יהיה עד העשירי לכל חודש קלנדרי. כמו כן אם יש בבית בעיות מבניות – פיצוץ צינור, סתימה – אתם תתקנו כמקובל בין שוכר למשכיר. שאר הוצאות הבית היא תממן.

החלטה זו נותרה בפרוטוקול בלבד ולא נחתמה כהחלטה, אך אין ספק שיש לה תוקף מחייב, וההקדש נהג לפיה.

בדיון ביקש בן האלמנה שתקבל גם מזונות וגם כתובה. אומנם אישה שתובעת כתובה אינה זכאית למזונות אישה, אך לדבריו ההתחייבות של האיש למזונות האישה היא מכוח הסכם ממון, והוא בלתי תלוי בתביעת הכתובה.

דיון והכרעה

האיש ואשתו נישאו זה לזה ע"פ הסכם ממון, ובהסכם הממון כתוב שהבעל מתחייב לזון את אשתו. קודם פטירתו האיש נתן את כל נכסיו במתנת בריא להקדש, ואמנם השאיר לאישה דירה לגור בה, אבל לא השאיר לה כסף שתיזון ממנו.

בהסכם הממון שקיבלו הצדדים בקניין ואושר בביה"ד נכתב כלהלן:

5.2האיש מתחייב לדאוג לכלכלתה רפואתה ולכל צרכיה של האישה בחייה ולאחר מותה לדאוג לקבורתה וזאת עם [צ"ל אם] חס ושלום היא נפטרה לפניו.

[...]

5.8במקרה של פטירת האיש חס ושלום לפני פטירת האישה אזי במקרה זה תהא רשאית האישה להמשיך להתגורר בדירת המגורים ללא כל תשלום והאיש מתחייב בצוואתו לתת למנהל עזבונו את ההוראות המתאימות להמשיך ולדאוג לכלכלתה ולכל צרכיה של האישה לאורך כל ימי חייה ולאחר פטירתה חס ושלום יפנו את דירת המגורים ואת החפצים האישיים של האישה שתביא לדירת המגורים ללא כל תמורה למנהלי העיזבון.

בהתייחס לסעיף 5.2 וסעיף 5.8, נטען כי סעיף 5.2 עוסק בחיוב מזונות לאשה במשך חייה – רק ביחס לפרק הזמן שהאיש חי, ואילו סעיף 5.8 עוסק בחיוב מזונות לאשה בפרק הזמן שלאחר פטירת האיש. וכיון שהאיש לא הספיק לצוות בחייו רק על מדורה של האשה, ולא על פרנסתה, הרי שחיוב מזונותיה הוא נותר רק מתק"ח ומדין תנאי כתובה, ומאחר שאשה תבעה כתובתה, שוב אין לה זכות על מזונות.

לענ"ד החיוב הכתוב בסעיף 5.2 – שלא נזכר בו מגבלת זמן רק לתקופה שבה האיש חי – התוקף של חיוב זה הוא לזמן שהאיש חי וגם לאחר פטירתו. ואין כל אינדיקציה להגביל את התחייבות האיש בסעיף זה רק למשך חייו. ואילו סעיף 5.8 שמתייחס לתקופה שלאחר פטירת האיש, הוא רק לעניין הצורה של מתן ההוראות האופרטיביות – כיצד יש לפרנס את האשה לאחר פטירתו.