מזונות אישה לפי עושרו של האיש

עניינים של הצדדים כבר עלה על שולחננו במסגרת סעד זמני בהליך ישוב סכסוך, ונזכיר את החלטת ביה"ד מתאריך 28.6.22, שחייבה את הבעל להעביר לידי האישה סכום חדשי של 75,000 ש"ח.

מיני אז, הגיש הבעל בביה"ד תביעת גירושין, ואף התקיים קדם דיון בתביעתו. שלא מטבע הדברים אך ממהות העניין, עסק קדם הדיון בעיקר בסוגיות רכושיות. ביה"ד ניסה להציף את הבעיות והסוגיות הבוערות, המכשולים שמעל פני השטח ומתחתיו, ומה שנאמר שם, אין טעם לחזור ולכתבו כאן, ומה שלא נכתב שם, אין מן הדין לכתבו כאן. נאמר רק בשאלת העיקר והטפל - הגירושין נגררים לקטר הרכוש והכסף. הבענו זאת בדיון, ואין ממנהגנו לחזור בכתב שוב על תורה שבע"פ.

בפנינו תביעת האישה למזונותיה, ובנוסף - מזונות הבת הקטינה ושני הבנים הבגירים. יובהר כבר בפתח הדברים, כדי שלא ליתן מקום לטעות, כל מה שייפסק להלן, יעסוק אך ורק בשאלת מזונות אישה. לא במזונות הקטינה, ודאי לא במזונות הבגירים. לא רק עקב התנגדות ב"כ הבעל לעסוק במזונות הילדים (ראה בקטע הבא), אלא שאין לנו צורך בזה, וכפי שנבאר.

במוסגר - כשקראנו את סעיף 5 לתגובת באת כוח הבעל, התרשמנו מהיצמדותה לדין העברי שעל פיו פירות נכסי האישה שייכים לבעל, באמצעות דין זה ניסו לפרש את סעיף 2 א' לחוק לתיקון דיני משפחה ומזונות (פרשנות שכשלעצמה אינה נכונה, ולא זו כוונת המחוקק, ואכמ"ל), הדברים "נגעו ללב". הנה כי כן, באת כוח הבעל מבקשת להחיל את הדין העברי על דיני המשפחה. אולם כשהגענו לסעיף 82 לתגובה, ובוודאי לסעיף 83 לתגובה, המבקשת מאתנו שלא לדון ולפסוק במזונות הבת הקטינה, וזאת בהתאם ל"הלכת שרגאי" וכו', התברר שהשמחה הייתה מוקדמת...

המכנה המשותף עליו אין מחלוקת, וכנראה גם לא יכולה להיות מחלוקת - גובה שכרו של הבעל, שותף ומייסד משרד רו"ח ר' ושות', ושכרו החודשי מעל חצי מיליון ש"ח. הכנסות המשרד עמדו בשנת 2020 על כ - 14.5 מיליון ש"ח, כשחלקו של הבעל בהכנסות עומד על מעל ל - 10 מיליון ש"ח. על רווחים אלה אין מחלוקת, וברכתנו להמשך פעילות פורה ומבורכת, ילך מחיל אל חיל.

כלל בסיסי שאישה אינה מפסידה את זכותה למזונות אלא במקרים מסוימים שנקבעו בהלכה. שלילת המזונות יכולה לידון במקרה שהאישה היא הגורם לגירושין, וכי הגירושין "יצאו ממנה" והביאו למצב בלתי הפיך, שבגינו אין אפשרות להמשיך בחיי הנישואין (ודי למבין).

אולם הסכמה לגירושין, בכל הדרכים והאופנים שנמנו בכתב התגובה, ואף מעבר לכך, אין בהם ולו שמץ של עילה להפסד מזונות אישה. העובדה שהאישה הסכימה להתגרש מבעלה, ואף הצהירה על כך (סעיף 7 לתגובה ועוד), אין בהם כדי לשלול ממנה את זכותה למזונות אישה, לכתובה או לתנאי כתובה. וכי מה תעשה אישה שבעלה מצא אחרת, או סתם מאס באשתו, או כל סיבה אחרת? וכי יעלה על דעתך שתחזיק בבעל בכוח? הרי במכובדים עסקינן. מהיכי תיתי שתפסיד את זכויותיה שמכוח הנישואין? כך שכל הטיעונים של באת כוח הבעל בתגובתה, מסעיף 37 ועד לסעיף 48 - אין להם אחיזה הלכתית.

גם הטענה שהאישה סירבה לקיום יחסי אישות, מבלי לקבוע את אמיתות הנטען ומבלי לקבלה, אין בה לכשעצמה לשלול את זכותה למזונות. יתכן והדברים נבעו מהתנהגות הבעל או מבעיה בריאותית שאופיינית לגיל. לא בכל התנגדות של האישה לקיום יחסים היא תחשב כמורדת שמפסידה את זכותה למזונות. בפרט שכיום מוכנה האישה ללכת עם הבעל לייעוץ ולשוב לחיי שלום, ולא הייתה כל התראה, ואם תהיה, הנה היא מוכנה לחזור בה. יובהר כי עניין זה עשוי להתברר במסגרת דיוני ההוכחות בתביעת הגירושין (דיון שנקבע לעוד כחודשיים), ויתכן ויהיה לדבר השלכות גם על פסיקה זו.

נקודה נוספת שיש להבהיר. כשמדובר בבעל עשיר בקנה מידה ששכרו עולה על חצי מיליון ש"ח לחודש (כ - 560,000 ש"ח לחודש), אין מדובר ב"מזונות" אלא ב"תקציב" לכלכלת הבית.

יהיה מי שיאמר, וכי אם שכרו כה גבוה, מה תאכל האישה יותר מחברתה? - לא כך הם פני הדברים. כשבעל משתכר בסכום האמור, הרי בלי ספק תקציב המשפחה השוטף, שעמד ככל הנראה על לפחות 75,000 ש"ח, לא נועד רק לאכילת בשר משובח ושתיית יין ישן, בשמים, קוסמטיקה ועוד. איך העשיר מחלק את עוגת התקציב שלו? - אין זה כל כך מעניינו של ביה"ד. תקציב של אנשים המשתכרים בסדר גודל כזה, כולל סעיפים ותתי סעיפים שאינם מוכרים ובוודאי אינם מקובלים במשפחות רגילות, הרבה מותגים ומותרות, בילויים וחופשות, ובין השאר כולל גם מזומנים פנויים לרוב. זה חלק בלתי נפרד מתקציב המשפחה של מי שמשתכר בסכומים בסדר גודל שכזה. וכי יעלה על הדעת שיוציא הכל על מאכל ומשתה? לכך הורגלו, וכך מתנהלת משפחה לפי עושרה.

דברים אלה מעוגנים בהלכה. הרמב"ם (בהלכות אישות יב,יא, ודבריו נפסקו להלכה בשו"ע אהע"ז ע,ג) לאחר שמביא את המשנה (כתובות סד,ב) העוסקת במזונות וביגוד הראויים לאישה, כתב וז"ל:

"במה דברים אמורים בעני שבישראל, אבל אם היה עשיר הכל לפי עשרו, אפילו היה ממונו ראוי לעשות לה כמה תבשילי בשר בכל יום, כופין אותו ופוסקין לה מזונות כפי ממונו".

אין הכרח שהאישה תאכל כמה תבשילי בשר בכל יום, אלא כיון שממונו ראוי לכך פוסקים לה לפי ממונו, גם אם אינה אוכלת כמה תבשילי בשר כל יום. וגם אם אינה אוכלת עמו, עיין במשפטי שמואל לגרש"ב ורנר, מהדו"ק סי' יט. (ועיין עוד משפטיך ליעקב ח"א סי' כט לגבי החילוק בין דין 'עולה עמו' ודין 'לפי עשרו'). לכן התחשיב לחייב את הבעל במזונות אשתו, צריך להיות לפי תקציב המשפחה שהופרש ממשכורתו של הבעל לצורך המשפחה. סעיפי התקציב של משפחה שראשה מפרנס בסדר גודל כנ"ל, שונה מסעיפי התקציב של משפחה נורמטיבית וכולל סעיפים ותתי סעיפים שאחרים לא מעלים כלל על מחשבתם, אך זה חלק מהתקציב, ולזה התכוון הרמב"ם שכתב שבבעל עשיר - פוסקים לה מזונות לפי ממונו.

ומכאן גם שאין בעל עשיר יכול לפטור עצמו ממזונות אישה בטענה של "צאי מעשה ידייך במזונותייך", הואיל וחיוב המזונות הוא הרבה מעל ומעבר למעשי ידיה, והוי בכלל "לא ספקה", והדברים ברורים. ובנדו"ד האישה גם אינה עובדת, שהרי היא פוטרה מעבודתה במשרד הבעל.

לכן אין בידינו אלא לפסוק כדברי הרמב"ם הנ"ל, וכפי שנפסק בשו"ע, ולחייב את הבעל במזונות בהתאם לעשרו.

לכאורה אין הכחשה על כך שהוצאות המשפחה עמדו נכון לתקופה הסמוכה לפירוד על סך של 75,000 ש"ח לחודש. בסעיף 52 א' הבעל טוען שכל הסכומים אליהם מתייחסת האישה, הינם הוצאות משפחה של חמש נפשות. הואיל והבעל לא מתגורר בבית, והאב אינו חייב במזונות ילדיו הגדולים, ואינו מוכן שביה"ד ידון במזונות הקטינה (וכנ"ל), הרי שזכות האישה הינה לחמישית מההוצאות הנ"ל.

דברים אלה אינם נכונים. עת היה הבעל מתגורר בבית, גם אם תקציב המשפחה עמד על 75,000 ש"ח, הרי שהבעל שלט בייתרת הכספים, ויכל לעשות בהם ולהנות מהם כאוות נפשו. לכן אין בהיות הבעל בבית או מתגורר במקום אחר, כדי לשנות את המשוואה.

באשר לילדים, חובת האב לזונם הינה לעיתים גם מכח חיובו במזונות האם, וכמו שכתב הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (אגרות משה חיור"ד ח"א סי' קמג), וז"ל: