מזוז נ' פקטורוביץ

פסק דין

1.בסוף שנת 2011 העמיד הנתבע את רכבו מסוג הונדה מ.ר. 59-258-61 (להלן: "הרכב")

למכירה. מדובר ברכב ששימש את הנתבע קודם לכן ללימוד נהיגה, בהיותו מורה לנהיגה.

2.התובע, גם הוא מורה לנהיגה בעת הרלבנטית, ביקש לקנות את הרכב וביום 2.1.12 עשה כן,

לאחר שנפגש עם הנתבע בעכו, בחן את הרכב, שאל את הנתבע מספר שאלות אודות תאונות וצבע, אך לא בדק את הרכב, קודם לכן, במכון בדיקה.

3.לטענת הנתבע, התובע לחץ עליו למכור לו את הרכב ואף הסכים לשלם לו מקדמה של 2,000 ₪, בדרך של העברה לחשבון, על מנת שהרכב יישמר עבורו ולא יימכר לאחר.

4.לטענת התובע, בעקבות בדיקת הרכב למחרת הרכישה, הסתבר לו כי קיימים בו כתמי צבע

ולכן הוא פנה אל הנתבע וביקש לברר מה היא הסיבה לכך. הנתבע חזר על הטענה לפיה

הרכב לא עבר תיקוני פח ואולם בבדיקה נוספת התברר לתובע כי גג הרכב הוחלף ובוצעו

תיקוני פח וצבע בכל הרכב, למעט שתי דלתות.

5.התובע, אשר חש כי רומה על ידי הנתבע שלתפיסתו נמנע מלמסור לו פרטים מהותיים

אודות מצב הרכב בשלב שלפני המכירה, פנה אל האחרון וזה עמד על טענתו לפיה מצב הרכבמצוין. משהבין התובע כי אין בכוונת הנתבע לפצותו, הוא פנה אל חברת הביטוח בה היה הרכב מבוטח בעת שהיה בבעלות הנתבע וקיבל ממנה חוות דעת שמאי, המלמדת על כך שבשנת 2007 ניזוק הרכב נזקי טבע שבגינם הוחלפו הגג ומכסה המנוע ובוצעו בו תיקוני פח וצבע.

הנזק הוערך אז בסכום של 18,451 ₪ וביחד עם הערכת ירידת ערכו בסך של 11,903 ₪, פוצה הנתבע בסכום של 30,354 ₪.

6.רק משחזר אל הנתבע וביקש לבטל את העסקה בשל ההטעיה וחוסר תום הלב מצדו,

הודה בפניו הנתבע כי לרכב נגרמו נזקי ברד והציע לו פיצוי של 4,000 ₪.

7.התובע, שלטענתו שילם לנתבע בעד הרכב סכום של 47,000 ₪ לאחר הפחתה של 12% ממחיר המחירון שלו אז, אשר עמד על 54,000 ₪ (12% מתוך 22% שלטענתו נהוג להפחית כשמדובר בכלי רכב ששימשו ללימוד נהיגה) דורש כעת את הסכום המקסימלי האפשרי לתביעה בבית המשפט לתביעות קטנות, דהיינו 32,700 ₪ המורכב מ –

א.16,740 ₪ שהם 31% ירידת ערך בגין נזקי ברד.

ב.5,400 ₪ שהם 10% מערך הרכב עליהם ויתר בזמנו.

ג.7,500 ₪ הפסד השתכרות במשך 10 ימי עבודה שהוקדשו לבירור מצבו האמיתי של

הרכב.