מורן נ' שנברג ואח'

החלטה

1.ביום 31.12.08 נערך הסכם הלוואה לפיו הלווה המבקש למשיבים 760,000 ₪.

להבטחת פרעון ההלוואה נקבע בסעיף 7 (א) להסכם:

"(א) להבטחת פרעון סכומי ההלוואה מתחייב הלווה למסור בידי המלווה שטר חוב לבטחון...

(ב) שטר הבטחון יוחזר ללווה במעמד פרעון ההלוואה בפועל".

בסעיף 6 להסכם שכותרתו "הפרות סעדים" נקבע, בין היתר, כי במקרה של פיגור "באחד מן התשלומים ברציפות ובהמשך תקופה העולה על 31 יום, מתחייב הלווה לשלם למלווה ריבית פיגורים בשיעור 2% בחודש".

עוד נקבע באותו הסעיף כי "כל הפרה של הסכם זה ע"י הלווה תגרום לחיוב בפיצוי מוסכם של 100,000 ₪".

נוסיף ונציין כי בסעיף 2 להסכם נקבע כי על קרן ההלוואה (760,000 ₪) תצטרף "ריבית נומינלית קבועה בגובה של 1% לחודש...".

הלווים לא פרעו ההלוואה במועד, והמבקש (המלווה) הגיש ביום 14.2.10 את שטר הביטחון לביצוע בלשכת ההוצל"פ. סכום השטר, כרשום בו, הינו "שבע מאות וששים אלף ₪ בלבד בתוספת ריבית והפרשי הצמדה בסך 1% לחודש".

הלווים (המשיבים) לא הגישו התנגדות לביצוע השטר.

ביום 27.6.10 ביקש המלווה את ראש ההוצל"פ להגדיל את סכום החוב – נשוא בקשת הביצוע של השטר, באופן שיכלול גם את סכומי הסנקציות האמורות בסעיף 6 להסכם.

דהיינו, ריבית פיגורים של 2% לחודש וכן הפיצוי המוסכם בסכום של 100,000 ₪ כשאלה יחדיו מסתכמים עפ"י הבקשה לכלל 410,000 ₪ (נכון ליום הבקשה).

ראש ההוצל"פ (הרשמת א. שדה) דחתה את הבקשה בנימוק כי תוספת הסכום האמורה איננה כלולה בעילה השטרית – אשר בה ורק בה תחומה בקשת הביצוע וסמכות ראש ההוצל"פ.

בקשת רשות ערעור שהוגשה לבימ"ש השלום באשקלון נדחתה (ביום 9.11.10) ע"י כב' השופטת סבין כהן.

על כך – עותר בפני עתה המבקש (המלווה) לרשות לערער.

2.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובתם הקצרה מאוד של המשיבים – לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

אכן, בגוף שטר החוב נרשם כי "שטר בטחון זה ניתן להבטחת חיוביו של (הלווה) בהסכם ההלוואה... כלפי (המלווה)".

ברם, הסכם ההלוואה עצמו מבחין הבחן היטב בין הריבית ההסכמית שתתווסף לקרן ההלוואה (סעיף 2) – לבין הסנקציות השונות שיעמדו לזכות המלווה אם לא יעמוד הלווה בחיוביו.

ככל שאמורים הדברים ב"ריבית ההסכמית" זו בלי ספק מהווה חלק מהחיוב השטרי. זאת הן מחמת הגדרת השטר כמיועד להבטחת "פרעון סכומי ההלוואה" (סעיף 7 (א)) והן מחמת כך שבגוף השטר צויין סכומו ככולל גם את אותה ריבית הסכמית. ברם, לא כך הדברים ביחס לסנקציות הקבועות בסעיף 6 להסכם.

הזכות לתרופות נשוא סנקציות אלה – טעונה הוכחה וקביעה שיפוטית שהינה חיצונית לעילה השטרית כמוגדר בהסכם (בסעיף 7 (א)) ובגוף השטר.