מורין נ' בלימונוב ואח'

החלטה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 7.7.2009, בה נדחתה בקשת המבקשת להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים, להורות על איחוד תיקים בעניינה, לעכב את ההליכים נגדה, לבטל את העיקולים שהוטלו עליה, ולהורות כי צו התשלומים החודשי יועמד על סך של 50 ש"ח.

2.לאחר שבחנתי בעיון את בקשת רשות הערעור על צרופתיה ואת החלטת רשם ההוצאה לפועל, ובמסגרת הסמכות שניתנה לי בהתאם לתקנה 119 (ז) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם – 1979, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בקשת רשות הערעור מצריכה תשובה והיא נדחית כמפורט להלן.

נימוקי בקשת רשות הערעור:

3. המבקשת טוענת כי רשם ההוצאה לפועל התייחס בהחלטתו מיום 7.7.2009 (נומרטור 080010507ט) להחלטה קודמת אשר ניתנה בעניינה, בקשר עם בקשה לצו תשלומים התייחסות אשר אינה ממין העניין; כי טעה רשם ההוצאה לפועל בציינו כי בדפי החשבון שצורפו לעיונו קיימות הפקדות של 1000 ש"ח; כי שלא בצדק קבע רשם ההוצאה לפועל כי אין להכריז על המבקשת כחייבת מוגבלת באמצעים; וכי ההחלטה ניתנה ללא דיון וללא הנמקה.

לאחר שבחנתי את החלטת רשם ההוצאה לפועל, ואת הטענות שהועלו בבקשת רשות הערעור, לא מצאתי כי יש בהן ממש באופן המצדיק התערבות, ויש מקום לדחות את טענות המבקשת כדלקמן:

4.לא אחת נקבע בפסיקה כי רשם ההוצאה לפועל הוא המופקד על ביצוע על עריכת חקירות יכולת לחייב, וערכאת הערעור לא תתערב בקביעת צו חיוב בתשלומים אלא במקרים חריגים בלבד, ויש לבחון האם עניינה של המבקשת הוא בגדר המקרים החריגים הללו.

(ראה לעניין זה בר"ע (ת"א) 1071/03 גולן נ' בנק לאומי לישראל, תק – מח 2003 (1) 988 (2003); בר"ע (י-ם) פריד נ' חברת עווד טורס, תק – מח 2008 (1), 11803 (2008).

על פי נימוקי הבקשה, המבקשת הינה בת 62, עלתה לישראל מחבר העמים בשנת 1999 והיא אם חד הורית לילד בן 16. המבקשת מתקיימת מקצבת זיקנה, תוספות בגין ילד והשלמת הכנסה, כשסך הכנסותיה עומד על 3,763 ₪. למבקשת הוצאות מחייה לה ולבנה, וקיימים כנגדה תיקי הוצאה לפועל רבים.

מסתבר, כי לא היתה זו בקשתה הראשונה של המבקשת במסגרת חקירת יכולת, ובבחנו את הנתונים שבפניו הפנה רשם ההוצאה לפועל גם להחלטתו הקודמת בעניינה של המבקשת, והדבר לא בא אלא להדגיש כי בבקשה המעודכנת שהגישה לא היתה כל התייחסות להערותיו שניתנו כשנתיים קודם לכן, וככל הנראה היו קשורות למצב הדברים שהוצג בפניו אז.

המבקשת לא הציגה בפני את ההחלטה האמורה, ולכן אין באפשרותי לבחון טענות לעניין זה, אלא שלאור מסקנותי להלן ממילא הדבר אינו נדרש.

עיון בדפי החשבון שהציגה המבקשת מצביע על הפקדות במזומן בסכומים שונים מצטברים לסך קרוב ל-1,000 ₪ לחודש (230 ₪ ביום 4.2.09, 350 ₪ ביום 1.3.09, 350 ₪ ביום 23.3.09, 300 ₪ ביום 29.3.09, 300 ₪ ביום 20.4.09, 500 ₪ ביום 28.4.09), כפי שציין רשם ההוצאה לפועל בהחלטתו, למבקשת לא היו הסברים להפקדות אלו, וטענתה לעניין זה כפשוטו אינה נכונה.

5.לטעמי, קביעותיו של רשם ההוצאה לפועל לעניין יכולת הפירעון של המבקשת, מבוססות על המסמכים שהוצגו ועל בחינת כל תיקיה של המבקשת, וקביעות אלו נראות סבירות, גם לאור האמור לעיל בדבר ההפקדות לחשבון הבנק.

בנוסף, בהחלטתו התיר רשם ההוצאה לפועל למבקשת לפנות אליו פעם נוספת לעניין יכולתה: "אם תתחיל החייבת לשלם גם בתיק אחר, תעדכן ותמציא אסמכתאות, אשקול הפחתת צו התשלומים בתיק זה." ואף הוסיף לעניין העיקולים כי "עם ביצוע התשלום הראשון, יבוטל העיקול על חשבון העו"ש...".

לאור האמור, ניכר כי החלטתו של רשם ההוצאה לפועל מנומקת, וכי לאור כל החומר אשר היה מצוי בפניו, סבר כי לא נדרש דיון בעניינה של המבקשת.

6.אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

7.מאחר ולא נדרשה תשובת המשיבים, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כד סיון תש"ע, 6 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: