מורי ואח' נ' חיון ואח'

פסק דין

1.תביעה עפ"י חוק איסור לשון הרע. העילה לתביעה היא מכתב, שעל פי הנטען, הנתבע פרסם ביום 11.8.2010, או בסמוך לכך (להלן: "הפרסום"). הדברים שנכתבו במכתב זה מהווים, לדעתו של התובע, פגיעה קשה וחמורה בשמו הטוב ומהווים הוצאת לשון הרע. עצם הפרסום לא היה שנוי במחלוקת.

2.הנתבע התגונן בטענה הידועה בשמה הפופולארי: "אמת דיברתי". לטענתו של הנתבע, כל הפרטים שפורסמו באותו פרסום היו פרטים נכונים – סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע תשנ"ה – 1965.

3.ככלל, מתוך הפרסום ברורות העובדות הבאות:

אחת- התובע היה מזכיר היישוב "ניר עקיבא" והיה מועמד לתפקיד זה למשך "קדנציה" נוספת.

שתיים- הנתבע סבר ש"מועמדותו של אפרים (התובע- י.ט.) לא באה בחשבון כלל", זאת על רקע התנהלותו הכללית.

שלוש- במכתב מפורטים שמונה פרטים שונים שלדעת הכותב (הנתבע) יש בכל אחד מהם, כמובן גם בהצטרפם יחד, כדי לצייר את הפרופיל של התובע, כאדם שמנצל את מעמדו כמזכיר היישוב לטובתו הכלכלית האישית, באופן לא הגון.

4. להלן אדון בכל אחד מהפרטים שנכללו במכתב. כדי ליצור "מכנה משותף" כיניתי כל פרט

בכותרת שבה הוכתר בפרסום עצמו.

5."מעילה באמון החברים":

א.תחת כותרת זו נכתב ש:

"באסיפה האחרונה, לפני למעלה משנה, מורי מעל באמון שלכם בצורה הקשה והפלילית ביותר. ראו מצ"ב דפים המסומנים 1,2,3".

ב.אחד הנושאים שעמדו להיות נדונים באסיפת החברים של היישוב (לאותה ישיבה הגיעו 57 חברים), היה קביעת עמדה לגבי מיזם סולארי כלשהו.

עפ"י תיאורו של הנתבע שהיה לדבריו ראש האסיפה: "אנשים לא הסכימו בשום פנים" (עמ' 5 ש' 10).

"זמן קצר אחרי זה נכנסתי למזכירות ואני רואה על השולחן כאילו האסיפה אישרה פה אחד את כל הדברים האלה. לא היה ולא נברא... זה הונאה של כל החברים" (עמ' 5 ש' 11-15).

ג.עמדתו של התובע הייתה שהפרוטוקול משקף באופן מדויק את ההחלטה שהתקבלה. לדבריו: "האסיפה אישרה את המיזם הסולארי והיה צריך להעביר לאישור האסיפה המחודשת לאחר בדיקת ההצעות" (ר' עמ' 27 ש' 2-7).

ד.העדה, גב' אילנית ניר לוי, שהייתה לדבריה יו"ר הועד מיולי 2010 ועד ינואר 2013 (הוא התפקיד שהתובע מלא בשעתו) - והעידה מטעמו של הנתבע, אמרה בעדותה, שהפרוטוקול שנעשה ביוזמתו של התובע אינו משקף את המציאות, במובן זה, שמה שבאמת הוחלט היה, שיוגשו הצעות שונות, וההצעה הטובה ביותר מכל הבחינות תובא להחלטה. כלומר, הייתה היענות ליוזמה הסולארית, אבל לא הייתה היענות דווקא ליוזמה המסוימת שהובאה בידי התובע, ולא הייתה הסכמה של הוועד לנהל מגעים דווקא עם בעלי ההצעה הספציפית שהציג. ראו: עמ' 16 ש' 14-24.

ה.היה אפוא שוני מהותי בין ההחלטה שהתקבלה (שהיתה לבדוק את כל החלופות), לבין ההחלטה שהתובע כתב בפרוטוקול, כאילו הייתה הסכמה לנהל משא ומתן עם מגישי הצעה ספציפית.

ו.הפרוטוקול שנרשם בזמן אמת בכתב יד, שונה באופן מהותי מהפרוטוקול שהתובע הדפיס.

בפרוטוקול הזה נכתב כך: