מורדיאן נ' אבנת

פסק דין

בפני תביעה כספית, בסך של 1,284 ₪ (קרן, לא כולל הוצאות ושכ"ט). התובע הוא בעל חנות סיטונאית למוצרי טקסטיל, והנתבעת היא בעלת חנות למוצרי טקסטיל, אשר רכשה מוצרים מאת התובע. אעיר, כי בדיון התברר כי הגם שהעסק רשום על שם הנתבעת, למעשה בעלה, הוא המנהל בפועל, והוא זה שהתייצב במקומה לדיון. התיק נפתח בהוצאה לפועל (תיק 2102883110), עת הוגשה לביצוע תביעה בסכום קצוב. הנתבעת הגישה התנגדות. ההתנגדות נקבעה לדיון, והנתבעת לא התייצבה, ועל כן ניתן נגדה פסק-דין. לימים, בוטל פסק-הדין, והתקיים דיון נוסף בהתנגדות.

הדיון עצמו, שהתקיים בנוכחות התובע ובעלה של הנתבעת, התנהל באופן בלתי פורמאלי, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, ועל הטענות שעלו בעל פה, שלא לפרוטוקול. אעיר, לשם הסדר הטוב, כי ניתן היה לקבל את הסכמת הנתבעת על ידי בעלה, בנסיבות אלה, גם בהעדר אסמכתא בכתב, שכן הנתבעת הוזמנה כדין ולא התייצבה, וממילא היתה צפויה למתן פסק-דין בהעדרה.

מכל מקום, זו היתה הסכמת הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

התובע מתבסס על רישומיו הידניים בהנהלת החשבונות שלו, ועל עותקי חשבוניות וחשבוניות זיכוי; הנתבעת מתבססת על השנים הרבות שחלפו מאז העסקאות המדוברות, בלא פניה מתועדת מצד התובע.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו. כפי שהבהרתי לצדדים במהלך הדיון הלא-פורמאלי, משקף פסק-דין זה גם הערכה, בין היתר, של עוצמת הסיכוי והסיכון הראייתי הניצבים בפני כל אחד מהצדדים.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 784 ₪.

בהתאם להסכמת הצדדים, ומאחר שהנתבעת הפקידה ערבון בקופת בית המשפט, אני מורה על חילוט הסך של 784 ₪ והעברתו לתובע, ועל החזרת היתרה לנתבעת. על הצדדים להעביר למזכירות בית המשפט פרטי חשבון בנק לזיכוי.

תיק ההוצאה לפועל ייסגר.

ניתן היום, ט"ז תמוז תשע"ג, 24 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: