מורג נ' מדינת ישראל

החלטה

בעניין: "בקשה להמרת עיקול" (בקשה מס' 9)

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, באתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה להתקבל. ולא זו בלבד, אלא למסקנה כי סירובה של המשיבה להמרה שהתבקשה הינו שרירותי ובלתי מוצדק במידה שלא ניתן להבינה אלא, ככל הנראה, כנסיון כוחני לאלץ את התובע להפקיד ערבות נוספת.

המשיבה ציינה בסעיף 1 לתגובה כי היא "מתנגדת נחרצות" להצעת התובע להמיר את העיקול מג'יפ הרנגלר ("הרנגלר") לג'יפ הקיה ("הרכב החליפי"). מדוע?

את סעיף 2 לתגובה קראתי שוב ושוב ולא עלה בידי להבין את הנטען בו.

בסעיף 3 נטען כי אין וודאות באשר למצב הרכב החליפי ושוויו האמיתי. בטענה אין ממש. המרת עיקול אינה אמורה להיטיב את מצבו של מי מהצדדים. גם כאשר הוטל העיקול על הרנגלר, לא היתה כל וודאות לגבי מצבו ולגבי שוויו. הוסכם על הטלת העיקול על בסיס הצהרתו של המבקש ולא מעבר לכך. זאת, בשים לב לכך שברור היה כי אין מדובר בבטוחה יחידה אלא בבטוחה משלימה מעבר להפקדה בקופת ביהמ"ש, וככל הנראה גם בשים לב לתובנה שלפיה בשים לב לגובה החוב הנטען ולהיותו של החייב אדם פרטי, ממילא אין חשש בנוגע לאפשרות לגבותו בבוא הימים ככל שהתובענה תידחה. אולם אין במניע כדי לשנות. די בכך שבידי המשיבה לא היתה כל וודאות בעת הטלת העיקול, לא לגבי שווי הרנגלר ולא לגבי מצבו.

טענתה העיקרית של המשיבה מצויה בסעיפים 4-5 לתגובה, ולפיה על הרכב החליפי קיים שעבוד לטובת בנק הפועלים אשר גובר על העיקול, בעוד שעל הרנגלר (שאגב, בניגוד לנטען בתגובה איננו הרנגלר נשוא התובענה אלא רנגלר אחר) אין שעבוד.

טענת המשיבה פשוט אינה נכונה. ומה שמצער הוא כי דבר קיומו של שעבוד מדרגה ראשונה גם על הרנגלר עולה לא רק מן האסמכתא שצירף המבקש לתשובה לתגובה, אלא עלה באופן המפורש והברור ביותר כבר בדיון מיום 7.1.14 שבסיומו הוטל העיקול על הרנגלר (ואף רשום בפרוטוקול).

על כן, טענת המשיבה כי המרת העיקול תרע את מצבה הינה תמוהה. לכאורה, יכול והמרת העיקול אף תיטיב את מצבה של המשיבה, שכן לכאורה המרווח בין שווי הרכב לבין סכום ההלוואה המובטח ע"י השעבוד, גבוה יותר ביחס לרכב החליפי בהשוואה למרווח זה ביחס לרנגלר.

הבקשה מתקבלת. הצדדים יפעלו בהסכמה להמרת העיקול בדרך של רישום עיקול על הרכב החליפי והסרת העיקול מהרנגלר. ככל שיהא צורך בכך, יגישו בקשה מוסכמת לחתימתי.

התנהלות המשיבה אילצה את המשיבה לנקוט בהליך שלא היה בו כל צורך למעשה אילו היתה ננקטת גישה התואמת את הדין.

המשיבה תשלם למבקש הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,950 ₪, תוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, ד' ניסן תשע"ד, 04 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: