מור נ' קוליוק ואח'

פסק דין

טענות הנתבעים

בפניי תביעה קטנה על סך 30,100 ₪, שבמסגרתה עותר התובע מרדכי מור לחייב את הנתבעים לשלם לו עבור עבודות שביצע בהתאם לפרוטוקול ישיבה שערך לטענתו עם הנתבעים.

לטענת הנתבעים יש להורות על דחיית התביעה על הסף בטענה של התיישנות. בנוסף לכך, העלו הנתבעים טענות נוספות לסילוק על הסף ולחילופין להעברת מקום השיפוט לבית-משפט אחר.

ביום 13.3.11 הוריתי על קבלת תגובת התובע תוך 7 ימים. עד עתה לא הגיב התובע להחלטה, והנתבעים הגישו בקשה למתן החלטה בהעדר תגובה.

דיון ומסקנות

עיון בכתב התביעה מעלה כי לטענת התובע, הנתבעים חייבים לו כספים עבור עבודות שביצע, כאשר על-פי התחייבות הנתבעים היה עליהם לשלם לו את הסכומים המפורטים בכתב התביעה בתאריכים הבאים: 20.6.1996, 20.8.1996, 20.12.1996 ו- 20.2.1997 (סעיפים 7-10 לחלק המודפס של כתב התביעה). כלומר, מועד התשלום האחרון, אליבא דתובע, הינו 20.2.1997.

סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), קובע כי תביעה שאינה במקרקעין, מתיישנת בחלוף 7 שנים.

בהתאם לסעיף 6 לחוק ההתיישנות וכמצוות תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), על התובע לציין בכתב התביעה את היום שבו נולדה עילת התביעה. משלא צוין מועד זה, הרי שיש לקבוע כי המועד שבו נולדה עילת התביעה הינו מועד התשלום האחרון, קרי: 20.02.97. תאריך זה מקים טענת התיישנות לנתבעים.

לאור האמור לעיל, תמה תקופת ההתיישנות זה מכבר, ומשכך דין התביעה להידחות בהתאם לתקנה 101(א)(3) לתקנות.

בנסיבות אלה לא מצאתי לנכון לדון בטענותיהם החלופיות של הנתבעים לסילוק התביעה על הסף או להעברתה לבית-משפט אחר.

אשר על כן, התביעה נדחית. הדיון שקבוע בתיק מבוטל.

בקשת רשות ערעור תוך 15 ימים.

מזכירות בית-המשפט תשלח את פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אדר ב תשע"א, 31 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.