מור נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול צו אסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לסעיף 57 ב לפקודת התעבורה.

ביום 17.11.13 החליט קצין המשטרה מפקח קינן גרינשפון, על השבתה מנהלית של רכב המבקש למשך שלושים יום בגין עבירה של נהיגה בשכרות כאשר נטען כי נמצאה כמות אלכוהול של 370 מק"ג בליטר אויר שנשף בנו של המבקש, מר עדן מור.

כנגד בנו של המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות.

ב"כ המבקש מציינת כי המבקש עובד כ- 15 שנה כמהנדס שירות בכיר ונותן שירותי חירום לקופות חולים ובתי חולים שונים ברחבי הארץ. המבקש זקוק לרכבו לצרכי פרנסתו, הוא הזהיר את בנו כהרגלו מימים ימימה כי ינהג ברכב בזהירות ובהתאם לחוק וכי המבקש בעצמו כלל לא הוזמן לשימוע אותו ערך קצין המשטרה.

המבקש ציין בפני בית המשפט כי בנו לקח את הרכב במוצאי שבת בשעה 22:00 לערך, למחרת בבוקר נערך לו השימוע ומיד לאחר מכן נודע לו על צו השבתת הרכב שניתן על ידי קצין המשטרה.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה, מציינת כי מדובר בעבירה חמורה כאשר המחוקק היה מודע כי לעיתים יושבת הרכב כאשר לא בעלי הרכב או המחזיק בו יבצעו את העבירה, אלא אחר. כמו במקרה זה.

לאחר שעיינתי בתיק החקירה מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה. בנו של המבקש הודה כי בילה בפאב ושתה משקה אלכוהולי, ריח אלכוהול קל נדף מפיו, נכשל במבחן ההליכה על הקו שנערך לו כאשר השוטר מציין כי הנהג נראה תחת השפעת אלכוהול קלה ונמדדה כמות אלכוהול של 370 מק"ג בליטר אוויר שנשף במכשיר ה"ינשוף".

על פי סעיף 57 ב (ב) לפקודת התעבורה בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו".

2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

על פי סעיף 57 ב (ג):

"בית משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

לא מצאתי כי נתקיימו התנאים הקבועים שבחוק המצדיקים ביטול החלטתו של קצין המשטרה.

המבקש לא עשה כל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע עבירת הנהיגה בשכרות. אזהרה כללית כפי שנעשתה לדברי המבקש לפיה "הזהיר כהרגלו מימים ימימה שינהג ברכב בזהירות ובהתאם לחוק", אינה מספיקה.

המקרה אינו עומד בקריטריונים לביטול הודעת איסור השימוש על פי סעיף 57 ב (ב) לפקודת התעבורה.

שקלתי היטב את טיעוני ב"כ המבקש ואת הנימוקים ההומניים בטיעוניה לעניין פרנסתו של המבקש, והצורך ברכב, אך לא מצאתי כי הם מצדיקים ביטול החלטת קצין המשטרה.

לעניין זה אציין כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה, כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם במתרחש בכבישים וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו.

הפגיעה במבקש בהקשר זה מוגבלת לשלושים יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה, מקום בו לא נעשה די על ידו כדי למנוע ביצועה.