מועצת הצמחים נ' חאג יחיא

החלטה

1.התובעת הינה תאגיד שהוקם לפי חוק מועצת הצמחים (ייצור ושווק), התשל"ג – 1973 (להלן:"החוק) .

התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה לסכום קצוב שעילתו בחיקוק, משום לטענתה לא שילם הנתבע כפי חובתו, סך 1,101 ₪ בגין היטלים ו/או דמי ביטוח מפני נזקי טבע, לשנת 2007.

2.הנתבע מבקש להתגונן בטענה כי התביעה נעדרת עילה, ודינה להידחות על הסך. כן טען שלפי הדין, נתונות בידי המגדל שתי אופציות לתשלום ההיטלים והביטוח: הראשונה- עפ"י גודלו של שטח הנטיעה; השנייה – עפ"י משקל היבול. אליבא הנתבע, על המגדל לבחור בראשית העונה באיזו מבין האפשרויות הוא בוחר. במידה ובחר באפשרות הראשונה, עליו לשלם את ההיטלים בתחילת העונה. אם לא עשה כך, ייחשב כמי שבחר באפשרות השנייה.

בהתאם לאמור, טוען המבקש כי בשנת 2007 לא הודיע לתובעת על בחירה באפשרות הראשונה ולכן נחשב כבוחר באפשרות השנייה, קרי תשלום עפ"י משקל היבול. דא עקא, שמחמת מחלה שתקפה את הצמחים לא היה לנתבע יבול בתום העונה ולכן, לשיטתו, לא חב בתשלום ההיטלים.

3.בהתאם להחלטתי מיום 14.6.10 הודיע ב"כ התובעת כי הוא מוותר על חקירתו הנגדית של הנתבע, מבלי לפגוע בטענתו כי אין הבקשה מבוססת על טעמים משפטיים המקנים לנתבע הגנה, ולו לכאורה. על כן סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

4.הנתבע שב על טיעוניו. התובעת טענה, כי לפי התקנות הרלוונטיות אין יסוד לטענת הנתבע משום שבענף הפירות בו עסקינן, אין למגדל זכות בחירה בין האופציות, שכן ההיטל מוטל לפי חישוב שטח הגידול ולכן דין טענתו להידחות כהגנת בדים.

5.החוק קובע כי למעוצה סמכות להטיל היטלים על מגדלים, באופן האמור בסעיף 36 לחוק, לרבות לענף מסוים או למין או מינים של צמחים, לפי אזורים, לפי עונת שווק ולפי פרמטרים נוספים. לפי סע' 36(2) לחוק, רשאית הועדה לקבוע את המועדים והדרכים לתשלום ההיטלים.

מכוח החוק הותקנו תקנות מועצת הצמחים (ייצור ושווק)(היטלים), תשס"ז – 2007. תקנה 3(2) לתקנות אלה קובעת:

"ההיטל בעד כל צמח, מין או זן יחושב לפי השיעור הקבוע לו בתוספת הראשונה, ביחס למשקל או לשטח הגידול, כמפורט להלן:

(2) בענף הפירות – לפי שטח הגידול של מטע שהגיע לגיל ניבה כמפורט בתוספת השניה; בעד שטח מטע שלא הגיע לגיל ניבה יוטל היטל בשיעור של 40% מההיטל שחל לגבי אותו מין או זן, כמפורט בתוספת הראשונה."

קרי: טענת הנתבע כי ניתנת לו, כמגדל, אופציית הבחירה בין שני מסלולי חיוב היטל, אינה עולה מהחוק והתקנות, ולא ברור הבסיס לה.

זאת ועוד, תקנה 6 לתקנות הנ"ל קובעת:

"על גביה לפי שטח יחולו הוראות אלה:

(1) המועצה תקבע את שטח הגידול שברשות המגדל, בחלוקה לפי צמח, מין או זן, ותודיע על כך למגדל; לצורך קביעתה כאמור, ימציא המגדל למועצה, לפי דרישתה, כל נתון או מסמך הנוגעים לעניין וכן תהא המועצה רשאית, היא או מי מטעמה, לערוך ביקורת בשטח הגידול שברשות המגדל;

(2) המגדל ישלם למועצה רבע מסכום ההיטל לא יאוחר מהחמישה עשר לחודש שלאחר תום כל רבעון, ואולם המועצה רשאית לדרוש ממשווק מורשה, יצואן, תעשיין או בית אריזה, שקיבל צמחים מהמגדל, לנכות את ההיטל מהתמורה שעליו לשלם למגדל בעד הצמחים שקיבל ולהעבירו אליה, ויחולו לענין זה הוראות תקנה 5, בשינויים המחויבים;

(3) לא יאוחר מיום ה- 15 בדצמבר של כל שנה, המגדל יעביר למועצה הצהרה בדר שטחי הגידול שברשותו...."

כך, שלמעשה, אף לטענת הנתבע, כי ניתן לשלם ההיטל בתום העונה, לפי ערך היבול, אין על מה לסמוך.

ראוי לציין כי לפי סע' 46 רשאית ועדת קנסות, המוקמת לפי סע' 48 לחוק, להטיל על מגדל שעבר על הוראה מהוראות החוק, קנס לזכות המועצה.

6.לאור האמור לעיל, ובאין טענת הגנה אחרת בפני הנתבע (לפחות לא פורטה כזו בתצהירו), הבקשה נדחית.