מועצה מקומית מעליא נ' עבד

פסק דין

כללי

1.לפניי תובענה, אשר הוגשה על דרך של המרצת פתיחה, לביטול פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה. לטענת המבקשת, דבק פגם בפן החוזי של פסק הדין המצדיק את ביטולן.

בד בבד עם הגשת התובענה עתרה המבקשת בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שלא נענתה.

2.בעלי הדין הסכימו כי אכריע בתובענה על סמך טיעוניהם בכתבי הטענות בלבד (לאחר שוויתרו על זכותם להוסיף טיעונים ואסמכתאות לתמיכה בטענותיהם).

הרקע העובדתי

3.המבקשת רשות מקומית (להלן: המועצה). בהתאם לחוזה שנכרת ביום 12.2.99 (להלן: החוזה) שימש המשיב (להלן: עו"ד עבד) במשך עשור יועצה המשפטי של המועצה. בהתאם לסעיף 4 לחוזה התחייבה המועצה לשלם לעו"ד עבד "..בכל חודש ובחודשו סך של 6,500 ₪ + מ.ע.מ. כשכר טרחה." (בחוזה חיובים כספיים נוספים, שאינם רלוונטיים להכרעה).

4.בסעיף 15 לחוזה נקבע כי "המועצה רשאית לפי שיקול דעתה להפסיק הסכם זה בסוף כל שנה בהודעה בכתב לעוה"ד תוך 30 יום מתום השנה, ובמקרה זה יסכמו על העברה מסודרת של התיקים שהיו בטיפול עוה"ד בגין טיפולו בתיקים עד להפסקת ההתקשרות ע"י המועצה. בהעדר הודעה כנ"ל יתחדש ההסכם מאליו בתחילת כל שנה."

5.בהסתמך על תניה זו ביום 28.2.09 הודיע ראש המועצה לעו"ד עבד כי ביום 1.3.09 יסתיים הקשר החוזי עמו. באותו מעמד הודה ראש המועצה בקיומו של חוב שכר טרחה בגין תקופת עבודתו של עו"ד עבד בעבר והבהיר כי הנושא יוסדר.

6.עו"ד עבד השיב כי 31.1.09 היה המועד האחרון להודיע על סיום החוזה, ולכן מתן הודעה ביום 28.2.09 היא בגדר הפרת החוזה. עו"ד עבד נתן למועצה הזדמנות לתקן את ההפרה, ברם זו נותרה בעמדתה.

7.בעקבות זאת הגיש עו"ד עבד תובענה כספית בת"א 54749-11-10 של בית משפט זה (להלן: ההליך הקודם) בו תבע חוב בסך 80,917 ₪ (נכון ליום 28.2.09) בגין עבודה שביצע בפועל ולא שולם לו שכרו, וכן פיצויי קיום בסך 92,114 ₪ בגין הנזק שנגרם לו עקב סיום החוזה לפני תום המועד החוזי.

8.כתב התביעה בהליך הקודם הוגש בסדר דין מקוצר. בבקשתה למתן רשות להתגונן הודתה המועצה (באמצעות ראש המועצה) בקיומו של חוב בסך 80,917 ₪ והסכימה למתן פסק דין חלקי בסכום זה. בנוגע ליתרת סכום התביעה טענה כי פרשנות נכונה של החוזה מאפשרת לראש המועצה להודיע על סיום ההתקשרות 30 יום מתום השנה, קרי, 30 ימים לאחר סיום השנה החוזית. לפיכך פעלה המועצה כדין ולא חבה בפיצוי כלשהו לעו"ד עבד.

9.בהחלטתה בבקשה למתן רשות להתגונן קבעה רשמת בית המשפט כי לנוכח הודאתה של המועצה בחוב על סך 80,917 ₪ רשאי עו"ד עבד לקבל פסק דין חלקי לטובתו. בנוגע ליתרת סכום התביעה החליטה הרשמת להרשות למועצה להתגונן.

10.ביום 2.3.11 נתנה הרשמת פסק דין חלקי, שלפיו חויבה המועצה לשלם לעו"ד עבד סך של 80,917 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961 (להלן: החוק) החל מיום 28.2.09 וכלה ביום התשלום המלא בפועל. כן חויבה לשלם הוצאות משפט בסך 8,000 ₪ (כולל מס ערך מוסף) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום מתן פסק הדין וכלה ביום התשלום המלא בפועל.

11.ההליך הקודם נותב לשופטת מעין צור. בדיון שהתקיים ביום 28.11.11 הגיעו בעלי הדין, באמצעות באי כוחם, לידי הסכם פשרה, ולפיו בוטל פסק הדין החלקי ובמקומו ניתן פסק דין סופי אשר חייב את המועצה לשלם לעו"ד עבד סך של 110,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום 6.4.09 וכלה ביום התשלום המלא בפועל; 8,000 ₪ הוצאות משפט שנפסקו במסגרת פסק הדין החלקי והחזר אותו חלק מאגרת התביעה שלא ניתן להחזירו בהתאם לתקנות בתי משפט (אגרות) תשס"ז-2007. המועצה התחייבה לשלם את הסכום הפסוק תוך 60 יום מיום מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.

12.בהליך הקודם צורף ייפוי-הכוח חתום על ידי ראש המועצה אשר הסמיך את בא כוחה של המועצה בין היתר "..בא כוחי רשאי לעשות ולפעול בשמי ובמקומי בכל הפעולות הבאות... (6) להתפשר בכל עניין הנוגע או הנובע מהעניינים האמורים לעיל לפי שיקול דעתו של בא כוחי ולחתום על פשרה כזו בביהמ"ש או מחוצה לו." הרשאה זו לא סויגה בכל אופן שהוא.

13.אין חולק כי המועצה לא שילמה לעו"ד עבד סכום כלשהו על חשבון פסק הדין, וביום 9.2.12 הגישה את התובענה דנן לביטול פסק הדין.

טענות המועצה

14.לטענת המועצה הסכם הפשרה נגוע באי-חוקיות ועל כן - בטל. לטענתה, בהתאם להוראות פקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] המפנות לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות) לא היה ביכולתה שלך המועצה להתפשר ללא חתימתם או אישורם בכתב של ראש המועצה ושל גזבר המועצה. במקרה דנן הסכם הפשרה לא קיבל את אישור הגורמים הללו.

15.יתרה מכך, בשל מצבה הכספי של המועצה ביום 1.11.07 מונה לה חשב מלווה. בעניין זה יצוין, כי לתובענה צורף מכתב הארכת תוקף מינויו של החשב המלווה, הנושא תאריך 20.12.11. לפיכך הסכם הפשרה היה טעון אישור מראש ובכתב של החשב המלווה, ודבר זה לא נעשה.